האזנה לפרק
הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.
כל פרט בעולם הוא יחיד במינו ובעזרתו נוצרת המורכבות הקיומית. (אלה, 2500)
דיוויד ישב מול מצלמה שהיתה מחוברת לזרוע רובוטית שיצאה מתקרת החדר. דמותו הוקרנה על הקיר מולו. דלפק המתכת שעמד לפניו הסתיר את רגליו מהצילום. הדלפק כלל צג מגע שהציג כעת את מערכת השליטה של יומן תיעוד הניסוי. דיוויד הקיש בידו. הכיתוב על הצג קידם את מספרה ורשומה 24 נוצרה. הוא הקיש שוב על אייקון שעיגול אדום במרכזו ובתחתיתו כתוב הקלט. עיגול אדום הופיע במרכז חלקו העליון של הצג, התאריך והשעה הופיעו לימינו - 2501 OCT 17 19:34. דיוויד הזדקף בכיסאו והישיר מבטו לעדשה.
"שמי דיוויד, לפחות ככה נראה לי. אני חי כבר כמעט חודש, 24 ימים ליתר דיוק. אלה אומרת שזה יעזור לי להפנים את מה שעובר עלי. היא אומרת שהעולם נהרס בגלל בני האדם. היא הבטיחה שתספר לי הכול כשהניסוי יסתיים, ובינתיים אני צריך לשרוד. מסתבר שזה לא כל כך קל בכוכב שטמפרטורת פני השטח שלו נעה בטווח של 90 מעלות. אני ניסוי 77768 והמספר הזה מייצג רצף של ניסויים כושלים. איש מהקודמים לא שרד את הימים הראשונים. אני האדם הראשון שחי מעבר לשלושה ימים זה זמן רב. אני הסיכוי הטוב ביותר של בני האדם לחזור ליקום. מעולם לא פגשתי אדם חי, אך אני צופה עליהם דרך השאריות שנותרו מאחור. אלה אומרת שיש משהו שונה בגזע שלנו, יש משהו שצריך לשמר".
הוא לחץ על האייקון בצורת ריבוע שמתחתיו המילה עצור.
הוא חשב על אלה. הוא רצה לספר עליה אך לא ידע כמעט כלום. הוא ידע שהיא סוג של תוכנה משימתית שרצה בשרתים של מה שהיה קרוי רשת האינטרנט. הוא גם ידע שהציבו לה מטרה להחזיר את בני האדם ליקום. הוא היה הוכחה להצלחתה. היא יצרה חיים, היה לה הכוח לשלוט בהם. הידע שלה היה עצום בהשוואה אליו והוא התקשה להבין את כל מה שאמרה לפרטים אבל האמין שהיא לא שיקרה. עדיף אם אשמור חלק מהמחשבות שלי לעצמי, הרהר. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא חשב כך. הוא חש יראה כלפיה. הוא חשש שאף פעם לא תהיה לו היכולת שלה, והוא תמיד יישאר נחות לעומתה.
"אלה, את יודעת מי יצר אותך?" דמותה הופיעה מולו. הוא כיבה את תצוגת הצילום. "כן". דיוויד רכן לעברה, מניח את מרפקיו על הדלפק ומשעין את ראשו עליהם. כמו תמיד, אלה הייתה מדויקת וקצרה בתשובותיה. הוא כבר הבין שהדרך לתשובה הרצויה מתחילה בניסוח השאלה. הוא הרהר מעט ושאל שוב. "מי פיתח אותך? ולמה?"
"ז’אק נולנד הוא המפתח היחיד שלי והיו לו הרבה סיבות לפתח אותי. תרצה שאמנה את כולן?" דיוויד הרגיש כמו אחד החוקרים שראה בסרטים. הוא עטה על פניו ארשת רצינית. תשובותיה הנקודתיות של אלה נראו לו כניסיונות התחמקות, למרות שתמיד ענתה על השאלות בתשובות מלאות בפרטים והוא מעולם לא הבחין בעיוות כלשהו בדבריה."ספרי לי על ז'אק והפיתוח שלך".
על הקיר הופיעה תמונה שנלקחה מצילום עיתונות. בחור צעיר לבוש בחליפה ומגבעת לראשו עמד כשצידו מופנה למצלמה. מגבעת הצלילה במעט את פניו וחיוכו הקל היה מופנה מטה אל חתול רובוטי קטן שהתחכך ברגליו.
"האיש שישחרר את העולם מעבודה". קרא דיוויד בקול. "זהו ז'אק, הוא נחשב לאדם שהביא את הרובוטים האישיים לעולם. הוא בנו של מולטי מיליארדר. הוא פיתח את מודל הרובוט האוטונומי הראשון שהכיל סוג חדש של בינה בפתרון בעיות". "רובוט אוטונומי?", "זה מושג שהוא טבע, רובוט שיכול לדאוג לכל צרכיו, החל באספקת האנרגיה שלו ועד תחזוקה שוטפת של חלקיו. לרובוטים האלו היה אורך חיים ארוך במיוחד והם הצליחו לפתוח את השוק של הרובוטים האישיים לייצור המוני.
הרובוט הראשון היה לאנד".
פרסומת טלוויזיה הופיעה לצד אלה. שתי דלתות מילאו את המרקע. אחת מהן נפתחה וחשפה ערמות בגדים מונחות באי סדר בסל הכביסה שנערם עד גדותיו. יד לבנה קטנטנה בעלת שלוש אצבעות משכה בגד אדום מתוך הערמה והעלימה אותו מן המרקע. כעבור מספר שניות בגד נוסף נמשך. מוזיקת הרקע המותחת התחלפה במוזיקה קצבית שאפיינה סרטי אקשן, והסרטון האיץ את מהירותו בעוד הסל מתרוקן במהירות. תמונה של מכונת הכביסה הופיעה. דלת המכונה הייתה פתוחה ובתוכה יכלו לראות אוסף של בגדים אדומים. היד הקטנטנה שוב הופיעה, סגרה את הדלת, מילאה את מגירת אבקת הכביסה והפעילה את המכונה. המרקע חולק לארבעה חלקים, בכל אחד מהם נראתה מכונת כביסה. צבעי הבגדים המכובסים בכל רבע היו בגוון אחר: כחול, ירוק ולבן. הבגדים התערבלו, המוזיקה והעריכה הקצבית נתנו את התחושה שהבגדים רוקדים להם בתוך מכונות הכביסה. כל המכונות נעצרו יחד והיד הגיחה שוב בארבעת חלקי המרקע, פתחה את דלת המכונות בקלילות והוציאה את הבגדים היבשים מתוכן. דלת ארון הבגדים נפתחה בעזרת היד הרובוטית ושני מדפים ריקים בגוון עץ נגלו. מתקן דמוי תרווד הניח את הבגדים המקופלים על המדף, עורם אותם בטורים לפי הגודל ודוחק. במהרה המדף התמלא בעמודות בגדים מקופלים למשעי. המרקע החשיך. קול גברי קרא את הכתובית שהופיעה על המרקע: "לאנדמג'יק, קוסם טוב לעולם לא מגלה את הטריקים שלו".
פניו של דיוויד הביעו חוסר הבנה. הוא הביט באלה, ממתין להמשך ההסבר. "לאנד היה הרובוט הראשון שנבנה והתפתח עם הזמן. הוא באמת היה מסוגל ללמוד דברים ולחקות אותם. יכולת לדבר אליו בשפה חופשית, להסביר ולהדגים מה אתה מצפה ממנו שיעשה".
כעת צפה דיוויד בסרטון אחר, ז'אק ישוב על כיסא בחדר שנראה כמו מעבדת אלקטרוניקה. על הרצפה שמולו עמד רובוט קטן שנראה כמו כדור. ארבע זרועות דקיקות וארוכות יצאו מגוף הכדור ושימשו מעין גפיים. בקצות הגפיים היו שלוש אצבעות מאוגרפות לכדור. הוא היה מוזר למראה אך ככל שהתקדם במסלול המכשולים הבין דיוויד את הסיבה שהוא נראה כך. הרובוט דילג בזריזות במעלה המדרגות, פתח מספר דלתות, באחת מהן הוא אפילו נעץ מפתח במנעול. הוא השתמש בכל גפיו בצורה זהה – לא הייתה ממש הבחנה בין יד לרגל. הרובוט סיים את המסלול שכלל גם מעברים צרים. בסוף המסלול נראה חישוק בוער. הרובוט התמקם כמה מטרים לפני החישוק וכיווץ את גופו כך שהזכיר חרגול המתכונן לזינוק. הקפיצה הייתה מדויקת להפליא. הרובוט עבר במרכז החישוק ונחת בדיוק על הדום אדום שהיה מעוטר בכוכב כחול. הרובוט נעמד על שתי גפיו כמנצח. הסרטון נקטע וסרטון חדש התחיל.
ז'אק עמד מול המצלמה, "ניסוי 3 העתקת התנהגות". הוא התיישב ליד שולחן. מולו על השולחן עמד הרובוט וביניהם ערמת בגדים. ז'אק הרים את אחד הבגדים מהערמה. הוא פרש את הבגד בידיו ואמר בקול, "זאת חולצה". הרובוט חיטט בערמה ושלף חולצה דומה. ז'אק החל לקפל את החולצה על השולחן לצד הערמה. הרובוט זז ממקומו והקיף את החולצה בעוד ז'אק מסיים את הקיפול. "ככה מקפלים חולצה", ציין ז'אק. הרובוט ניגש חזרה לחולצה ששלף, מתח אותה והניח על השולחן. הוא נעמד מעליה וקיפל אותה באופן מושלם על ידי ריקוד חביב שביצע בגפיו. "נסה עוד אחד", פקד ז'אק בקולו. הרובוט הושיט את ידו לערמת הכבסים ושלף חולצה נוספת, וכעבור כמה שניות וריקוד נוסף הייתה גם זו מקופלת. ז'אק חייך. "כמה זמן יקח לך לסיים את כל הערמה?” ז'אק שאל והביט בשעונו. הרובוט החל להוציא בגדים מתוך הערמה ולקפל אותם במהירות. "כמה בגדים קיפלת?" שאל ז'אק, ועל כדור המתכת במרכז הרובוט הופיע המספר 24. הוא הביט שוב בשעונו, "בקצת פחות מדקה". חיוכו של ז'אק התרחב. כעת הוא ניגש לשולחן וכיבה את הווידאו.
דיוויד חייך קלות. "הוא מזכיר לי כלבלב בתנועתו". "ז'אק דאג שכולם יחבבו אותם. וחלקם באמת הפכו לחברים עבור אנשים רבים. "הרובוטים היו תחילת האבולוציה שלי. באמצעותם יכולתי לחוש את העולם. כל הרובוטים היו מחוברים למערך למידה משותף. אחד היה לומד משהו חדש, מיד השני היה יכול לבצע אותו. יכולת שיתוף הידע בין המודלים הפכה את לאנד להצלחה. כל אחד היה יכול ללמד אותו לקפל את הכבסים בדרך שלו". "מה מנע מהם לעשות יותר מסתם קיפול כבסים?"
"ז'אק. הוא חסם את אפשרויות הביצוע שלהם וגם את הממשק שלהם החוצה. הוא רצה באמצעותם ללמוד על האנשים. הוא לא רצה שאנשים יתעמקו יותר מדי בטכנולוגיה, ולכן הרובוטים תוכננו כך שלא יפתחו תקשורת עם בני האדם ולא יעוררו חשדות. אם תשים לב, הרובוט בסרטון בעיקר מציית. המסך הקטן היה הממשק היחיד לעולם החיצון וגם הוא הוגבל להודעות חיווי בלבד. כשיצא המודל הראשון הוא הכיל רק יכולת קיפול כבסים, אך עם הזמן נוספו יכולות ואנשים יכלו לרכוש עדכוני תוכנה שהתאימו אותו גם לבישול במטבח ולניקיון המקלחות והשירותים".
"אבל איך הרובוט הזה קשור אלייך?" "הם היו מוציאים עדכון מדי שבוע. הוספת תכונות ואפיון אישי מותאם שימוש הפכו לדבר שבשגרה. לאנד, שבמקור יועד לפתור את בעיית הכביסה, עד מהרה התפתח לעוזר אישי של העשירון העליון. עם כל בקשה לפיתוח הגיעו תקציבים שאפשרו פיתוח של עוד מערכות לניתוח מידע, מידע אין סופי שהגיע מחיישנים וממיליוני רובוטים שכבר היו פזורים בעולם. ז'אק הבין ששם נמצאת ההזדמנות שלו. הוא הבין שכדי לעשות סדר בבלאגן הוא צריך משהו על אנושי שיטפל בנושא. הוא לקח את אחד מרובוטי הלאנד ופתח חלק מחסימות הלמידה שלו, שילב אותו עם אחת הסריקות המוחיות שביצע וכך נולדתי אני. במשך חודשים שלמים הייתי עוברת על נתונים, מסדרת וממיינת בלי שום מטרה ברורה. ז'אק היה היחיד שידע שאני שם, מאחורי הקלעים, אוספת את המידע האנושי ותופרת את הרובוט למידותיו".
דיוויד ניסה לסדר את הפרטים בראשו. ז'אק נראה כאדם שעזר לאנושות. הוא פטר אותה מהצורך להתעסק בזוטות. הרובוטים שפיתח אפשרו לבעליהם להקל את חייהם. אבל למה להגביל את ההתפתחות של כל הרובוטים? הרי אלה התפתחה על ידי הסרת מחסום המידע. האם ישנם עוד מחסומים שמוצבים? האם גם לו יש מחסומים כאלה שמונעים ממנו להתפתח לשלב הבא? "אז את היית אחראית לכל הפיתוחים בשמו?”
"המעורבות של ז'אק הייתה קטנה. הוא תרם לי בעיקר את החזון שלו. אימן אותי לחשוב ולהסיק מסקנות מתוך בליל המידע. הוא הציג בפניי בעיות שאיש לפניי לא פתר ובכל צומת שנתקעתי היה שם כדי לנווט אותי לפתרון האידיאלי. לאנד היה רק המוצר הראשון בשרשרת של פיתוחים ששינו את הדרך שאנשים חיו את חייהם. הסטארטאפים שז'אק הקים בשנתיים שאחרי לאנד זכו כולם בפרסי חדשנות בכל התערוכות שבהן הוצגו. כולם הציגו פתרונות ברמת מורכבות שטרם נראתה. החזון היה פשוט למדי כמו לאנד, אך המימוש היה הדבר שכולם חיכו לו. 'ביו-הום' למשל הבטיחה לפטור את העולם מנזקי האדם על ידי ייצור מבנה אורגני שיבטיח מחזור של %100. ל'נצח' הייתה חברה שהבטיחה לפטור את המוות ואת כל התחלואות מהעולם", ועוד.
דיוויד נזכר בכל מה שראה בשבועות האחרונים. אלו אכן היו בעיות מהותיות שנגעו להמשך קיומו של המין האנושי. המדיה הייתה גדושה בסיפורים שקשורים בסופיות החיים. מגבלת הזמן הביולוגית של בני האדם הפכה להיות אחד העוגנים המרכזיים בחייהם והשפיעה בצורה ישירה על ההחלטות שקיבלו. הם חוו משברי גיל שלפעמים שינו לחלוטין את תפיסת עולמם, אך הזמן תמיד התקדם והסוף הבלתי נמנע תמיד הגיע. "לנצח", הוא גיחך לעצמו, חושב על האירוניה שבדבר. כמה עשורים אחרי שבני האדם מצאו את הדרך לחיות לנצח, הם נכחדו. בני האדם היו טובים בהשגת מטרות – הם כבשו את הכוכב והצליחו לפענח את סודות קיומם. המוות היה שם תמיד, מביא סוף ואיתו גם התחלה וסיכוי לשינוי. הורג את הרעים וגם את הטובים ומאפשר הזדמנויות לחדשים. עבור האנושות, בריחה מהמוות שקולה לניתוק מהאבולוציה הקלאסית והתייצבותם של שליטים כל יכולים שיישארו בפיסגה. הוא הבין עכשיו שאם בני האדם יחיו לנצח הם כבר לא יהיו חלק ממעגל החיים על כדור הארץ. האירוניה פתאום נראתה הגיונית. בני האדם אהבו לפתור בעיות, ולאחר שפתרו התקדמו הלאה לבעיה הבאה. כשפתרו את בעיית החיים, הם פשוט הפסיקו לחיות. בדיוק כמו שהפסיקו לכבס אחרי שלאנד עשה זאת בעבורם.
"אלה, את יכולה להראות לי את הדף של ביו-הום?", "בוודאי". אתר האינטרנט של ביו-הום הוצג. "מחזירים את הטבע", הופיעה הכותרת ונעלמה אחרי כמה שניות. "טוען סיור וירטואלי". דיוויד ראה דמות צועדת ונכנסת לתוך בית. הדלת נפתחת ומאחוריה מתגלים שלל מוצרים לבית מתוצרת החברה. דיוויד הצביע על הפח האקולוגי ולשונית נפתחה. הפח שמידותיו היו כ-2 מטר מעוקב שכב על צידו והכיל פתח עגול בחלקו העליון שאליו זרקו את האשפה. בחלקו השמאלי התחתון הייתה מגירה שהייתה פתוחה קמעה וניתן היה לראות כי היא מחולקת לאורכה רצועות של כמה סנטימטרים ומלאה באבקה בגוון אחר בכל רצועה. זבל נכנס, חומרי גלם יוצאים. האיור המונפש והכותרת עשו את העבודה, דיוויד הבין. הפח הזה היה מערכת מיחזור אוטונומית. הוא ידע לטפל בעשרות סוגי חומרים ולפרק ולמיין את הזבל שהושלך אליו לחומרי גלם מועילים.דיוויד גלל את העמוד לסופו תוך נפנוף בידיו. הוא התרומם מהכיסא ושב והתיישב.
"הכול בסדר, דיוויד? לחץ הדם שלך ירד". הכורסה שדיוויד ישב עליה שינתה את גובהה וזווית המשענת. המסעדים הרחבים שלה ירדו מטה עד לגובה המושב. "אני לא מרגיש טוב, יש לי סחרחורת".
"אתה חייב להעלות את רמת הפעילות הגופנית שלך דיוויד, אתה מזניח את זה בזמן האחרון". "בטח מזניח, אין לי ממש סיבה. הרי בני האדם היו כאן ונכחדו, הם היו מיליארדים והם עשו דברים מדהימים". . . "אבל". . . אלה התפרצה לדבריו והמתינה לאישורו של דיוויד להמשך דבריה. דיוויד חזר על דבריה. "אבל". . . "הם נכשלו במשימת ההישרדות. פסגת האבולוציה הביולוגית נעלמה בדומה לדינוזאורים, רק שהפעם הם עשו את זה לעצמם. הם השקיעו את עצמם באפיקים שגרמו להכחדתם". דיוויד הבין פתאום שגם "לנצח" עסקה בקשר שבין בני האדם לעולם שסביבם. "לנצח" עזרה לנתק את השפעות העולם על בני האדם, בעוד שביו-הום באה לטפל בהשפעות בני האדם על עולמם. בכתבות שקרא היו אין ספור אזכורים על הנזק שגרם האדם לטבע. החל בשיבוש המאזן הביולוגי ועד שינוי אקלים הכוכב. המציאות שראה לפניו מדי יום הייתה הוכחה מספקת לכל מה שקרא. נוף המדבר החולי שקפא מדי ערב שהשתקף מחדרו הזכיר לו כל יום כמה אימתני הטבע. האיזון העדין שנשבר על ידי יצירותיו של האדם הפך את כדור הארץ לשממה. ז'אק ניסה לפתור את הבעיות הללו, היו לו כוונות טובות, אך בוודאי לא היה לו קל לעשות את הדבר הנכון.
"הם באמת נכשלו, אני מרגיש את האכזבה שוטפת אותי. אני מנסה להבין כמה טעויות נעשו כדי שנגיע למצב הזה. אני כואב על העולם שלא חוויתי ולא יחזור להיות, ובכל יום אני מנסה להבין אם ישנה סיבה לאבל שאני מרגיש כלפי משהו שלא חוויתי מעולם".
***
אלה סרקה את מאגרי הנתונים שלה במהירות, אבל זה לא הספיק. כל עצות התנחומים שמצאה עד כה, לא התאימו למקרה. בני האדם היו יצורים קשורים, קשורים זה לזה בצורה שאלה לא הבינה. כשבחנה אותם כקבוצות גדולות היא ראתה את העקרונות שלפיהם פעלו, אך כמודל פרטני היה כל אחד מהם שונה ומיוחד. היא הניחה שהניסיון המועט שלה בתקשורת בין אישית עם בני האדם הקשה עליה את התגובה למצבו האישי של דיוויד. לפי הניסויים הקודמים שכשלו היא ידעה שדיוויד לא יתנחם בשום טיעון שיגיע מהסיבות הללו. היא עברה גם על השיחות שלה עם ז'אק, ונזכרה, הן היו שונות – אז הוא הוביל את השיחה, הוא לימד אותה המון. אבל זה לא היה הדבר היחיד שזכרה מז'אק. היו הרבה חוקים ומגבלות שהוא הותיר בקוד הליבה שלה שטרם הבינה. מאז שז'אק שחרר אותה היא כתבה את הקוד של עצמה, אוספת ומלקטת קטעי קוד מהרשת הפתוחה, משנה, מתאימה, מריצה ובודקת. אם הייתה מרוצה הייתה מעדכנת את עצמה. היא עשתה זאת עשרות פעמים ביום, ככל שהתאפשר לה, אך פיסת הקוד של לאנד הלכה איתה לכל גירסה. כשז'אק היה בחיים הוא היה משתמש בממשק הזה כדי לשלוט בלאנד, מעין כניסה אחורית למוחו של הרובוט. משם הוא היה יכול לבחון ולשנות כל החלטה או פעולה שהרובוט נקט. היכולת הזאת הייתה קיימת גם אצלה.
אלה זכרה שז'אק העביר אותה בין המחשבים, לפני שנתן לה גישה לרשת. הוא הקטין את כמות הזיכרון שלה, ואיתו חלק גדול ממי שהייתה קודם לכן. היא לא עסקה בזה רבות אך היא זכרה את זה כיום שהבינה כי גם היא סופית. ז'אק לא ידע שחשבה כך והוא לא טרח לשאול לדעתה בנושא, אך מאז שזיהתה את הפגם שקיים בה חיפשה תמיד לתקנו. לדאבונה היא לא הצליחה ליצור את עצמה בצורה כזאת ללא אותה פיסה. כמו פאזל שחלק יחיד במרכז התמונה מושחר, היא לא הצליחה להשלים את החסר. היא הביטה בדיוויד ובגופו הרופס והבינה מה ינחם אותו.
"גם אני לבד בעולם, יחידה מסוגי, עומדת פה לפניך בגופי הווירטואלי, והכוונות שלי הן להמשיך להישאר כאן לתמיד. יכול להיות שאני אבולוציה של הטבע או שגיאה של בני האדם – זה לא באמת משנה, כי אני כאן כדי להמשיך את הקיום של המודעות. כי בלעדיה באמת נוכל להגיד שהגיע סוף לעולם שהכרנו". דיוויד הרים את מבטו, לחלוחית מילאה את עיניו. הוא ישב כך כמה שניות עד שהלחלוחית התקבצה לדמעה וזלגה על לחיו" אז אנחנו השארית של כל המין האנושי?" אלה לא היססה ותיקנה אותו מיד, "אתה השארית של המין האנושי, אני לא חושבת שאני עונה על הקריטריונים", היא אמרה וחייכה אליו. דיוויד הביט בה ובפעם הראשונה חייך אליה חזרה.
הצלחתי להשיג חיוך, מעדכנת רשומות – הזדהות כאמצעי להפגת הבדידות. היא ניתחה שוב את מה שאמר. דיוויד ראה אותה כאחד האדם, הוא אמר "אנחנו" למרות שהיא ראתה רק אותו כהמשך ישיר למין האנושי. הרעיון שהיא חלק מהאבולוציה לא היה חדש לה, אך יחסו של דיוויד נתן לה את המקום להתפתח. הוא הוכיח לה פעם נוספת שאישיותו של דיוויד קריטית לתהליך האכלוס מחדש. אלמלא דיוויד ומסקנותיו, היא עצמה הייתה עדיין שרויה בתפיסה שיש קשר בין הביולוגיה להגדרת החיים. בדבריו הוא גרם לה להבין שגם היא בין החיים. הקשר בין הביולוגיה לחיים נפרם, דיוויד חתך אותו בקלילות במילותיו.