האזנה לפרק
הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.
היקום אוהב זוגות. ברגע שנולד האחד נוצר הזוג שמשלים אותו. כמו חושך ואור, כמו רעש ושקט. זוג טוב הוא זוג מאוזן שמצליח ליצור בתוכו מנעד של צללים וצורות. ככל שהפרטים יותר רחוקים אחד מהשני כך קשה יותר לשמור על איזון. אך אם מצליחים, קיימות יותר אפשרויות לקשר מורכב יותר. עד לא מזמן חשבתי שאני ודיוויד זוג שכזה. (אלה, 2502)
נורה אדומה שהבהבה כבתה. מכסה האינקובטור נפתח. עיניה של סיריל נפקחו. דיוויד הביט בה מחוץ למכל. "סיריל… את שומעת אותי?" הוא קרא ונופף בידיו מול פרצופה, אך מבטה נשאר מקובע בתקרה. דיוויד נזכר בימיו הראשונים. הרגשת הבלבול שאפפה אותו ודאי תאפיין גם את התעוררותה של סיריל. הוא התרחק מן האינקובטור בהבנה שעדיף לו לא להבהיל אותה. הוא ידע שהזמן עדיין לא הגיע, אך העובדה שאלה נעדרה הלחיצה אותו לא פחות. הוא ידע שכשסיריל תתעורר, בלעדי אלה הם לא ישרדו זמן רב. הוא שמע מים זורמים והופתע לגלות שזרם המים חזר. הוא רכן אל הברז ושתה.
"אלה", קרא דיוויד.
התאורה בחדר שבה ונדלקה, נורות החיווי באינקובטור נדלקו שוב בצבע ירוק. בעוד דיוויד מביט, סיריל עצמה שוב את עיניה.
"אלה?" הוא קרא שוב ואלה הופיעה מולו. "כן, דיוויד, אני פה. חלק מהמערכות שלי קרסו, אני לא יודעת למה". "זה היה מפחיד, כל המערכות בחדר שבקו חיים גם הן, כולל האינקובטור של סיריל. היא תהיה בסדר?" "כן אני מאמינה שכן. למזלנו המודעות שלה עדיין לא אותחלה. תן לי מספר דקות לבצע סריקה וננסה להעיר אותה יחד".
דיוויד הנהן. ההמתנה שלו לשובה של סיריל הגיעה לקיצה. הוא דמיין אותה מחייכת אליו כפי שראה אותה בסרטונים, אך הפעם הרגיש את הזיכרונות חיים בתוכו. הוא דמיין אותה יושבת מכורבלת על הספה שקועה בספר בעוד הוא מתגנב וחוטף אותו ממנה. סיריל שבדמיונו לא ויתרה והשיבה מלחמה. היא קפצה מן הספה, מחבקת אותו בידיה בעודה מגששת אחר הספר ומנסה להשיב אותו לחזקתה. הוא נזכר בסרטון שראה ממצלמת האבטחה שלהם וחייך לעצמו. הוא זכר גם את התקופה שנפרדו, אך היה בטוח שכל הבעיות שהיו להם אז ייפתרו בגלגול הנוכחי שלהם. היו לו כל הסיבות להאמין שהפעם זה יצליח. הפשטות של העולם היחידני שהוא חי בו גרמה לו להאמין שהוא מסוגל לצפות את העתיד המשותף של שניהם.
"סיריל, סיריל, את שומעת?" דיוויד קרא. סיריל פקחה את עיניה ועברה באיטיות למצב ישיבה. "מה זה? איפה הבגדים שלי? איפה אני? דיוויד, מה לעזאזל קורה פה?"
סיריל שילבה זרועותיה בניסיון לכסות את גופה העירום שהיה משוח בנוזל סיכה צהבהב. דיוויד הביט בה. ליבו דפק במהירות והוא חש זרם של חום מתפרץ בפרצופו.
"את זוכרת? את זוכרת אותי?" הוא גמגם. "כן, בטח שאני זוכרת, למה שלא אזכור?" היא ענתה בהחלטיות. דיוויד התלבט אם לחשוף בפניה את המציאות, אך אלה הקדימה אותו."שלום סיריל, עברת בהצלחה את המבחן הקוגניטיבי, ברוכה הבאה אל העולם האמיתי".
סיריל הביטה לכיוונה של אלה בעודה סוחטת את חומר הספוג בשערה. "יכולת לדאוג לי ללבוש, איזו מין כניסה זאת לעולם האמיתי, באמת אלה ממך ציפיתי ליותר". דיוויד הביט משתומם. "על איזה מבחן אתן מדברות?"
"מוחה של סיריל עבר אימון נוסף בטרם התעוררה. אלו שיפורים שהוספתי לתהליך השחזור מ…" "כן דיוויד, אני זוכרת אותך", סיריל התפרצה לדבריה של אלה, "אלו לא היו אימונים, אני למדתי על עצמי, מי הייתי ומי שרציתי להיות - ההזדמנות השנייה לחיים שניתנה לי לא תבוזבז לשווא, וכבר יש לי תוכניות גדולות לעתיד שיבוא. מהרגע הראשון, כשאלה עוררה את המודעות שלי, הבחנתי איך החיים איתך אפשרו לי לחבר את הרצון למציאות, אתה שראית אותי תמיד כפי שרציתי להיות ולא כפי שהייתי, ראיתי איך האהבה בינינו צמחה, ולמרות שאולי לא הרגשתי כך עד לפני רגע, התגעגעתי אליך".
דיוויד חייך. הוא חשב לספר לה את כל שעבר, אך לא ידע אם הזמן מתאים לכך. הוא ניסה לשקול את מילותיו עד שלבסוף נותר עם התשובה הבנאלית שנראתה לו המתאימה ביותר "גם אני התגעגעתי". "טוב, ממש קריר פה, אני חייבת ללבוש משהו". סיריל פנתה שוב לאלה.
"ישנם בגדים בתא הבגדים", אלה אמרה. דיוויד ניגש לתא ופתח אותו. היו שם זוג תחתוני בוקסר, מכנסיים וחולצת בד. דיוויד הניף אותם לעברה של סיריל. "באמת אלה, אין לך גבולות, לא יכולת לדאוג לי ללבוש הולם? אולי איזו מקלחת לשטוף את כל הגועל הזה ממני?"
אחת מדופנותיו של מכל האינקובטור ירדה וסיריל הושיטה רגליה לרצפה. דיוויד נעמד לידה. היא כרכה את זרועה סביב כתפיו והוא אחז בגופה החלוש והחלקלק בדרכם אל המקלחת. סיריל התיישבה על הכיסא ודיוויד פתח את זרם המים. "זה מדגדג". דיוויד ניסה להחליש את עוצמת הזרם. "מדגדג בצורה נעימה", ניסתה סיריל להעמיד דבריה על דיוקם. "יש פה סבון אולי? חשבתי שהעולם האמיתי יהיה יותר נוח מהעולם הווירטואלי שבו התנסיתי עד עכשיו".
"על איזה עולם את מדברת - הסימולציות שאלה עורכת?" דיוויד ניגש לאחד התאים, הוציא סבון ומסר אותו לסיריל, והיא החלה לסבן בו את גופה."אלו הרבה יותר מסימולציות, יש שם עולם שלם, השנה שם היא 2040 וכולם שם, גם אתה".
"מעולם לא הייתי שם בעצמי, זה כנראה העתק שלי, כפי שאת העתק של אותה סיריל”.
"יכול להיות, אבל זה לא באמת חשוב עכשיו, העיקר שאני מרגישה שוב עצמי". סיריל נעמדה ונשענה בידיה על קיר המקלחת. "תוכל לסבן לי את הגב?" היא הושיטה ידה לאחור, מחווה לעברו. דיוויד לקח את הסבון, שפשף אותו בידיו עד שהקציפו, הניח אותו על אחד המדפים ופנה אל סיריל. עורה היה רך וחמים והוא כיסה את גבה בקצף בתנועות מעגליות מגבה התחתון כלפי השכמות. לפתע היא הסתובבה אליו ומבטיהם נפגשו. דיוויד רכן קדימה בעוד סיריל עצמה את עיניה, מחכה. הוא נשק לה ורעד קל חלף בגופו, קל מספיק בשביל לגרום לו לאבד את שיווי משקלו. הוא שלח את ידיו לקיר וזרם של מים קרים שטף את שניהם. הם קפצו החוצה, מתחמקים מזרם המים הקרים. דיוויד הביט בטיפות המים שהחליקו על גופה. הוא פרש את אחת המגבות וניגש לעטוף אותה. הוא התעטף בשנייה כשסיריל ניגשה אליו ונעמדה שוב מולו. "אולי זה קצת יותר מרק געגוע", היא חייכה והוא אחז בה. הם עמדו כך זמן מה. דיוויד כבר לא ספר את הזמן, הוא סמך על סיריל שתעזור לו לשפוך תוכן ומשמעות אל המציאות של חייו. סיריל בהחלט תהיה שותפה טובה למסע שלו.
"אז אנחנו אנחנו זוג?" דיוויד פלט בחצי שאלה. "כן, אני יכולה להסכים עם זה, היינו זוג מאז שאני זוכרת את עצמי". היא נשקה לו נשיקה קלה על שפתיו. "תגיד, מה אוכלים פה במקום הזה, כי אני ממש מורעבת." דיוויד חייך. "בואי, אני מקווה שתאהבי את המתכונים של אלה יותר מהלבוש שהיא תפרה לך".