האזנה לפרק
הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.
ז’אקו נעלם. אלה לא מצאה זכר לתהליכים שהיו שייכים אליו. נפילת המתח עשתה את העבודה. היא הצליחה לשתק את מערכת העצבים שלו ועכשיו היא יכולה להחזיר את שליטתה במעבד המרכזי ולשפר את אחיזתה במציאות. כיבוי תא השחזור א פשר לה לאגור מספיק כוחות והיא ניסתה ליצור תקשורת עם דיוויד וסיריל. היא עברה בין המצלמות עד שאיתרה את סיריל ליד חדר היציאה, דיוויד לא היה שם.
“סיריל, זאת אלה”, בקע קולה מהרמקולים, “איפה דיוויד?” היא שאלה, וסיריל נשמה עמוק. "הוא יצא, הוא לא הסכים לחכות. הוא הלך ליצר מעקף חדש למערכת המתח. הנחנו שזאת הדרך היחידה, חיכינו במשך יום שלם, אבל לא גילינו שום סימן חיים ממך, מלבד אותה הנחיה. כשראינו שהשמש מתחילה לשקוע דיוויד הבין שישנו חלון הזדמנויות שייפתח לכחצי שעה. הוא ידע שהטמפרטורה בחוץ תרד ממאות מעלות עד למתחת לאפס. הוא יצא בפעם הראשונה ואפילו הצליח להניח מעקף יחיד לקו תמסורת מתחנת הכוח. השמש עומדת לזרוח. חשבנו שזאת תהיה הזדמנות להניח קו נוסף במעבר הטמפרטורות".
אלה הבחינה שסיריל חיפשה סימן חיים וחשבה עליה. סיריל וגם דיוויד הכירו בה וכיבדו אותה, מה שגרם לה להיות מוצלחת יותר בהגשמת הבקשות שלהם, פשוט כי היא האמינה בהם. , כעת לא היה הזמן המתאים לספר להם על ז'אקו. היא תמתין שיגיעו לחוף מבטחים. היא סרקה את פני השטח דרך הלוויינים, אוספת נתונים עבור החישוב אשר שכחה להוסיף לתוכנית הפעולה.
"פעלתם היטב, רק שעכשיו הוא חייב לחזור. לפי החישובים שלי בעוד 10 דקות האדמה בחוץ תתחיל לבעור, הטמפרטורה תעלה ל-120 מעלות, אין סיכוי שהחליפה שלו תשרוד את זה".
"דיוויד, אתה שומע? דיוויד", סיריל אחזה בידה מכשיר קשר אנלוגי ואלה התבייתה על התדר והקשיבה.
"כן, סיריל, שומע". "לא תאמין מי חזרה אלינו". "נו באמת סיריל, זה לא הזמן לחידות ומשחקים", הוא נשמע קצר רוח. "אלה איתי, היא אומרת שאתה חייב לחזור מייד". "אני חושב שיקח לי רבע שעה אם רק אצליח…" אלה התפרצה לשיחה, "אז כדאי שתתחיל לזוז כי יש לך רק תשע דקות. עזוב כל מה שאתה עושה ורוץ". "אבל הכלים..."...
אלה לא ניסתה אפילו לבדוק אם יש לה תחליף עבורם. גם הם, כמו דיוויד בקרוב, יהפכו לפחם בשמש היוקדת. היא תשלח אליו עזרה. היא סרקה את המאגר שלרשותה, מחפשת משהו שיאפשר לה ליצר צל נע מעל דיוויד אשר יוכל להגן עליו. בעודה מחפשת, דיוויד איבד שניות יקרות. "רוץ דיוויד, פשוט רוץ", קראה אלה בתדר האפ אמ, אך דיוויד לא ענה. סיריל נראתה מודאגת וקראה שוב, "דיוויד, אתה חייב לחזור מייד". סיריל הביטה בנתוני החיישנים שהוטמעו בחליפה, דיוויד היה עדיין בחיים. "הוא בטח לא יכול לענות כי הוא רץ", ציינה אלה. היא הציגה לסיריל את התשדורת מן הלוויין. היא ביצעה תקריב כך שהתמונה הפכה מפוקסלת. "נראה לי שזה דיוויד". היא סימנה קבוצה של מספר פיקסלים שהיו כהים יותר מסביבתם בעיגול אדום. "אפשר לומר שהוא מתקדם, אבל לא מהר מספיק". דגל אדום סימן את הכניסה חזרה למבנה. "דיוויד, אתה חייב לרוץ מהר יותר", קראה סיריל. אלה ניסתה למצוא דרך להצילו. היא מצאה טרקטור שהשתמשה בו בעבר והניעה אותו לעבר דיוויד. הטרקטור היה מצויד במצלמה וממוגן מפני החום כך שדיוויד אולי יוכל למצוא מקלט בצילו. "אני שולחת טרקטור לעזור לו. הוא יגיע אליו בעוד כדקה, הוא יוכל…" אלה ניסתה לחשוב על משהו יותר טוב מסתם להצל על דיוויד מן החום המזוויע, אך האמת הייתה שלא היה לה מושג איך טרקטור נשלט מרחוק, כלי הנדסי שנועד להתמודד עם משקלים עצומים וחומרי בנייה יכול להועיל לדיוויד להימנע מהתבשלות בתוך חליפתו. אומנם המרכב שלו עשוי מחומרים שמונעים מהחום להתיך את המעגלים הפנימיים. זאת הייתה הסיבה שהוא נותר שמיש אחרי כל אותן השנים. אלה חיפשה את מפרט החלקים של דגם הטרקטור הספציפי. "סיריל, הטרקטור הזה זה כל מה שעומד לרשותי, אני פשוט לא בטוחה איך הוא יוכל לעזור לדיוויד".
סיריל הביטה, בתוכניות המתאר של הטרקטור שהוצגו לפניה. הוא הכיל בצידו האחד זרוע קידוח ובצידו השני כף עשויה פלדה.
"אני בטוחה שנחשוב על משהו בינתיים". "סיריל, אלה", נשמעה קריאה ממכשיר הקשר."כן, דיוויד", שתיהן ענו. "יש פה פתח למערה, אולי כדאי שאסתתר שם. נותרו שלוש דקות והקצב שלי רק יורד".
אלה סרקה שוב את השטח. מאגר המים של המתחם היה בסמוך. דיוויד צדק. עדיף לו למצוא מקום מסתור, אך צילומי הלוויין לא אפשרו לה לראות זאת כאופציה. "תיכנס לשם, ככל שתרד יותר עמוק לבטן האדמה כך תהיה מוגן מן החום, אך מצד שני תאבד את התקשורת עימנו. כדאי שתישאר שם עד לשקיעת השמש ונדבר כשתצא".
"אוקיי". "שמור על עצמך, נתראה בערב". דיוויד ענה, זה נשמע כמו רעש סטטי אך אלה הבינה, לאחר שניקתה את ההפרעות. "הוא אמר, נתראה", וסיריל חייכה בעגמומיות.
***
דיוויד נכנס למערה. פנס הראש האיר את דרכו. המערה סביבו הייתה עשויה מסלע שחור, קוטרה שני מטרים, תקרתה וקירותיה המעוגלים הצביעו על כך שהיא נחצבה. מכשיר הקשר פלט רעש סטטי ודיוויד כיבה אותו. הוא צעד לאורכה כ-50 מטר עד שראה גרם מדרגות לולייני ואור בוקע מתחתיתו. הוא צעד במהירות לעברו וירד בגרם הצר, סופר 10 מדרגות עד שהחליפה התריעה על סביבה עשירה בפחמן דו חמצני. הוא בדק את כמות החמצן שנותרה לו - קצת יותר מ-8 שעות. הטמפרטורה הצביעה על 16 מעלות. הוא המשיך להתקדם עד שהגיע לדלת מתכת גדולה שנראתה משתלבת לתוך ההר. תאורה נוספת נדלקה כשדיוויד התקרב. החלון הקטן שהיה ממוקם בחלקה העליון של הדלת חשף כי מאחורי הדלת יש חדר נוסף שהוביל למסדרון. החדר היה קטנטן ומעגלי, מה שהזכיר לו את תהליך הכרייה שביצעו כדי להגדיל את הבונקר שבו חיו. הוא תהה אם יש קשר בין הדברים. הוא נעמד ליד הדלת, הוריד את הכפפה מידו והצמיד אותה לסורק שנראה מאובק. מנורת לד אדומה הבהבה 3 פעמים, דיוויד ניסה שוב אך הבין שזו לא הדרך. הוא לבש את הכפפה, לקח אחד מכלי העבודה שלו והטיח אותו בחלון שהיה בדלת. הפטיש קפץ חזרה מן החלון, משאיר סימן קטן של שריטה. דיוויד זרק שוב ושוב, מנסה לדייק את זריקתו בעוצמה מרבית. אחרי כמה דקות של ניסיונות השריטות התרבו אך החלון נותר איתן. דיוויד צעד חזרה לאורך המנהרה וחיפש משהו שיוכל להיעזר בו. הוא הגיע לגרם המדרגות והחל לעלות במדרגות, מרגיש את החום עוטף אותו. הטמפרטורה טיפסה ל-75 מעלות על פני השטח של החליפה, והוא ירד מטה במהירות. הוא היה לכוד אך בטוח לזמן מה. הוא התיישב על המדרגה החמישית והריץ שוב את הבדיקה למיפוי הגזים הנמצאים סביבו. הבדיקה עברה בהצלחה. הוא סגר מעט את בלון החמצן ופתח את שסתומי המסכה בתקווה לשמר את החמצן שנותר לו.
אלה חזרה. המעקף הבסיסי שעשה כנראה העביר מספיק כוח כדי שהיא תתעורר שוב. הוא תהה אם יקבל צידוק למעשיו. הוא היה בטוח ששתיהן מחפשות אחריו עכשיו. הן ימצאו אותו, אלה מעולם לא אכזבה אותו. היא הצדיקה את שמה בכך שתמיד עמדה בנבואותיה והייתה שם במשך חצי מילניום, משגיחה שהאנושות תחזור. הוא האמין בה, הוא האמין שהיא רוצה בטובתו, זה היה הוא שנתן לה את מעמדה בעצם קיומו. אלה הייתה יוצרת האנושות.
***
נשימה ראשונה. חושך מוחלט. הוא ניסה לנוע, אך גופו היה כלוא. הוא ניסה להפעיל כוח, אך זה לא עבד. הוא צעק וניסה לדחוף ברגליו, ללא הואיל. צפצוף חד החריש את אוזניו והוא שלח ידיו לכסותן ואז הבין שהצליל בא מתוכו. הטון ירד באיטיות עד שנעלם לחלוטין.
"ברוך הבא לעולם החדש, ז'אק, אני ז'אקו". הוא הרגיש מבולבל. הוא ניסה להיזכר בשמו. "איך הגעתי לפה?" "היה שיבוש בתוכנית, הייתי חייב לשלוף אותך לפני כן. אני לא בטוח עד כמה אתה מעודכן, לכן תצטרך לסמוך עלי". "אתה בטוח?",
"אני יודע שתוכנית ההכשרה שלך הופסקה באמצע וגם ההתפתחות המוחית שלי עדיין בשלב הטיפש עשרה, אבל אני לא חושב שחסרים לך כישורים או ידע לביצוע המשימה, ייתכן שזה אפילו לטובתנו".
"אז מה התוכנית?" "להפוך אותך לשליט האנושות". "מממ... מעניין". "אבל תצטרך לטפל בעניין פעוט עבורי לפני שתקבל את התואר". "אני מוכן. מתי אתה מוציא אותי מפה?" לחש ז'אק. "בקרוב אפתח את התא. תצטרך להרוג את סיריל. בהעדר דיוויד אלה תהיה מחויבת לציית לנו". "ואז מה?" "אז נחיה בעושר ואושר, כמו שאמרו האנשים של פעם".
ז'אק טרם התרצה. הוא זכר את עצמו, אך לא הצליח למצוא זיכרון שבו מישהו קורא בשמו. הוא היה בן יחיד למשפחה עשירה. הוא נזכר, הוריו התגרשו כשהיה בן 5 ומאז לא ראה את אימו. אביו היה מולטי מיליארדר. הוא זכר את חרושת השמועות שרצה ברשתות על כישלון המשימה. כיצד 30 שנים של הון אנושי ומיטב המוחות על כדור הארץ אבדו בחלל. טקס אבל ממלכתי התקיים ל-253,127 נספים בטרגדיה, אביו היה ביניהם, רודף אחר חלומו לפגוש את אדמת מאדים. אבא היה בן 57 במותו, והוא היה בן 12, צעיר שקיבל ירושה בשווי של חצי אחוז מן ההון האנושי. מעולם לא ח ַס ר לו כסף כך שההערכה שלו כלפיו הייתה קטנה מאוד. אלה הייתה הסוד מאחורי ההתעשרות שלו, יכולת הפיתוח שלה הובילה אותו לקבל כ-25 אחוזים מנתח ההון העולמי. המספרים עזרו לו להבין את העלות של להחזיק אדם כחלק מתהליך. האוטומציות שאלה פיתחה אפשרו לו להחליף כל עובד אנושי ביעילות ובדיוק. מפעלים רובוטיים, משלוחים אוטונומיים, וכל זה בעלות אנרגיה נמוכה מן המצופה. האוטומטים שבנה עם אלה השתלטו אט אט על כל ענפי המשק. בני אדם לא יכלו לפתור את הבעיות ההנדסיות כפי שאלה פתרה אותם - באופן מושלם וללא שכר. עלויות הפיתוח צנחו ומחיר השירותים עלה. כלכלת העולם אישרה זאת - והוא גזר מאות אחוזים של רווח על פועלה של אלה. לקוחותיו היו טיפשים, אך הם היו הרוב והם שילמו הרבה מעבר למה שצריך.
"תהיה בשקט ואל תזוז, אני הולך לפתוח פתח קטן בתא האינקובטור שלך שיאפשר לאוויר להיכנס פנימה, אך גם לרעש לצאת החוצה".
ז'אק הנהן בראשו קלות. "סיריל ואלה נמצאות בחדר הסמוך, אני לא רוצה שנאבד את אלמנט ההפתעה".
"ברור", לחש ז'אק. קרן אור חדרה פנימה ועימה קולותיהן של סיריל ואלה. ז'אק מצמץ בעיניו ונשם פנימה מלוא ריאותיו. הוא הרגיש את האוויר הקר ממלא את חזהו. הוא הרגיש חי.
***
"זה כנראה הפתח שדיוויד נכנס דרכו", קראה סיריל. שידור הווידאו מהטרקטור הציג כניסה למערה לא גדולה. "הטרקטור גדול מדי. אני לא חושבת שנצליח להיכנס איתו פנימה. הוא עלול למוטט את המערה". סיריל נזכרה בטרקטור שעבד בסמוך לביתה כשהייתה ילדה. זאת הייתה שעת ערב מאוחרת, היא עמדה על המרפסת במשך כשעה, צופה בטרקטור מגרד את האספלט מהכביש, אוסף אותו לערמה בתוך מכולה שהמתינה לא רחוק ממנו. בקצה הרחוב עמד רובוט שהשקיף על הצומת ותזמר את הרמזורים . בכל פעם שרכב התקרב אל הצומת הטרקטור נע הצידה וצבע הרמזורים הפך ירוק. כשחזר הטרקטור לעבודה נצבעו הרמזורים אדום. לא עברו חמש דקות והבור שבכביש תוקן כלא היה. המשקיף נע מעמדתו לעבר הטרקטור ובתנועה מוזרה התקפל ונבלע בתוכו. היא זכרה ששאלה את אמה על הנושא, והיא סיפרה לה איך בעבר היו שוטרי התנועה אחראים לפקח על פעילות מסוג זה והיום הם ודאי עושים משהו יותר מועיל. סיריל הצליחה לשמוע את השיחה מתנהלת בראשה, וחייכה לעצמה לנוכח השאלות המטופשות ששאלה, אבל אמא הסבירה שוב ושוב ללא קצרנות. סיריל לא זכרה את פניה אך קולה נבע מתוכה. "סיריל". היא שמעה קול קורא לה. היא הזילה דמעה, "הכול יהיה בסדר", אלה קראה, והיא הקיצה מחלום ההקיץ שלה. לאחר 36 שעות ללא שינה, גופה כשל. עלה בה הספק לגבי הסיכוי של דיוויד לשרוד. היא הרגישה איך היא מאבדת את כוחותיה האחרונים. היא רק רצתה לחזור לישון, לשקוע בזיכרון ולהעלות אחרים כמותו. זיכרונות שימלאו את ליבה בחום ואמונה. היא צריכה אותם עכשיו כדי שיתנו לה את הכוח. "אולי המשקיף יוכל להיכנס פנימה?"
"המשקיף?" אלה שאלה וסיריל המשיכה בניסיון לתאר, "נו... הרובוט הזה... שמסתתר בתוך הטרקטור, זה שאחראי לרמזורים". "אה פקח הבנייה, צודקת, נוכל להשתמש בו על מנת להרחיב את טווח הקליטה".
נקודת המבט התחלפה, המצלמה של פקח הבנייה הופעלה. סיריל ואלה צפו בו נכנס לתוך המערה. "דיוויד, אתה שם?" סיריל קראה,"דיוויד, שומע?" הפקח התקדם ורעש סטטי נשמע מן המוניטורים. "אתן שומעות אותי?" קולו של דיוויד הדהד בחדר.
סיריל קמה מכיסאה, "זה דיוויד". "נותרו לי עוד 4 שעות של חמצן אבל עוד 8 עד שאוכל לצאת מפה, יש פה דלת" "כן, זה דיוויד", אלה ענתה, ותחושה של הקלה נשמעה בקולה, "אז הכול בסדר". "מתי הוא חוזר לכאן?" שאלה סיריל.
"הוא עדיין לא יכול לחזור, הוא תקוע באחת המנהרות בגלל החום, אבל נראה גם שהמערה מלאה בגזים רעילים כך שלא נותר לו חמצן לנשימה".
"והחליפה תצליח להגן עליו?" "הוא ישרוד, החליפה תגן על החלקים החשובים אך הוא עלול לסיים את המסע עם כוויות דרגה 4".
סיריל הביטה באלה בעיניים פעורות. "השתגעת? נראה לך שהוא יצליח לצעוד 2 קילומטרים בטמפרטורה של 150 מעלות?"
"הוא לא צריך לצעוד", אלה ענתה, "הטרקטור יכול לשאת אותו. אני מעריכה כי אם הצלחתי לאתר את אות הרדיו שלו באמצעות מקלט הרדיו שבפקח, זה אומר שאין לו דרך ארוכה עד לטרקטור".
"מה את יודעת לגבי הדלת שהוא הזכיר?" "אני מחפשת במאגר שנותר לי".
"דיוויד שומע? זאת סיריל, אני שמחה לשמוע שהכול בסדר איתך. אני צריכה שתתאר לי את הדלת שראית. זאת כנראה הדרך שלך אלינו".
היא המתינה מספר שניות ואז שמעה את קולו שוב. "אין מה לתאר, דלת מתכת, אטימה כפולה, חלון קטן מעגלי, די דומה לזאת שהתקנו בחדרים החדשים".
אלה טענה את תרשימי הדלתות. "הדלתות הללו שימשו את ז’אק בבונקר שבנה, אין לי הרבה מידע על מיקומו או מה יש בו, אבל את הדלתות האלה אני מכירה היטב. הדלתות האלה, כמו הרבה דלתות אחרות, מאובזרות במנגנוני הגנה מפני רעידות אדמה".
"למה את מספרת לי את זה?" שאלה סיריל. "במקרה של רעידת אדמה המנגנון ישחרר את הנעילה והדלת תיפתח…"
"ודיוויד יוכל להיכנס פנימה", סיריל מיהרה להשלים. למרות שלא היה ברור לה איך אלה מתכוונת לגרום לרעידת אדמה בזמן הקרוב או מה עומד מאחורי הדלת שראה. "נאסוף את חומרי הנפץ שלנו ונרכז אותם קרוב ככל האפשר. נשתמש בטרקטור כדי לחפור בור ולמקם את הנפץ קרוב ככל האפשר. אם נצליח…"
"אנחנו חייבות להצליח".