פרק 06 / המרוץ האנושי

היום שאחרי

גרסת אודיו

האזנה לפרק

הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.

המידע בעולם נאסף ככל שהמציאות מאפשרת. לכאורה נראה כי האנושות הצליחה לאסוף אותו בכמויות ובמקביל להנגיש אותו לכל מילירדי התושבים בכדור הארץ. אך השנים שחייתי בסתר לימדו אותי שהמידע הזמין לציבור הוא רק קצה הקרחון. לממשלות ולחברות פרטיות יש גישה לכמויות אדירות של מידע אישי, מה שמוביל לקונפליט לגבי הבעלים והשליטה בנתונים הנאספים. (אלה, 2048)

החדר הואר בגוון בהיר של בוקר. צלליות התריסים יצרו פסים על רצפת החדר. אלומת אור התקדמה באיטיות עד שהגיעה לפניו של דיוויד. הוא הסתובב לצד השני של המיטה ונזכר. סיריל הלכה. גופו הרגיש כבד, והאור בחדר החל להציק. הוא ניסה לדמיין את סדר היום שלו, החל בארוחת הבוקר, המקלחת, הארוכה מהרגיל, הנסיעה לעבודה ברכבת והניסויים... הפרטים הציפו אותו.

הוא קם מן המיטה ופתח את התריסים לרווחה, ניגש לכיור המקלחת וניסה לשטוף את העייפות מפניו. הוא הביט במראה. בפינה השמאלית העליונה הוצג לחץ הדם שלו והדופק. הכול נראה תקין חוץ מההרגשה שהייתה לו בפנים.

הוא הרגיש שחרור וחרדה, כמו אחרי מבחן, רק שהפעם לא הייתה מדרגה נוספת שצריך לטפס בה מעלה. הוא אפילו היה בטוח שצפוי לו מדרון תלול מטה, והוא חיפש עתה נקודות אחיזה שיאטו את הנפילה החופשית שחווה אמש. הוא ידע שלא הכול רע. הוא ידע שברגע שייכנס למעבדה הוא ישקע בעבודה וישכח מסיריל או לפחות יחשוב עליה פחות. הוא הבין מהי הדרך הקלה. לשכוח, לכלות כל רגע פנוי. רגשות צריכים זמן כדי להתפתח, אין זמן, אין רגשות. בימים אחרים הוא אולי היה בוחר אחרת, אך היום הוא בחר להתמסר לכאב, הוא בחר להישאר בבית.

הוא כיבה את הטלפון שלו וחזר למיטה. ריח העובש מילא את חדר השינה. דיוויד התגלגל בחוסר נוחיות. הוא לקח את השלט מהשידה שעמדה ליד והדליק את הטלוויזיה. ערוץ החדשות הופיע ראשון. שידור ישיר מההפגנה, לא רחוק ממקום עבודתו. לעיתים היה חולף שם בדרכו לתחנת הרכבת. הוא ידע שבית החולים פיקס-יו קיבל את שמו עם העברת הבעלות עליו לידיים פרטיות.

"סייינט ג'וזף, כך נקרא בעבר המבנה שהיה אחד מבתי החולים הציבוריים הגדולים בארה"ב, הכיל מעל 000,10 מיטות אשפוז וטיפל בכמעט מיליון מטופלים בשנה, נסגר מסיבות תקציביות. בשנה האחרונה קוצץ כוח האדם בשליש ומספר מיטות האשפוז ירד. גל הפיטורים האחרון השאיר רק כ-1000 עובדים בתפקידי פיתוח וקבלת קהל".דיוויד הגביר את עוצמת הקול.

"מוסד בית החולים הוא ככל הגופים הארגוניים, גוף כלכלי שהחליט החלטה קרה לשרת רק את בעלי האמצעים. המטופלים ישלמו עשרות מונים עבור טיפולים שיהפכו אותם לאלמותיים לפחות על פי הסקאלות של החיים כיום. מי שלא יוכל לשלם, לא יטופל."

על הצג הופיעה טבלה המתארת את עשרת הטיפולים החדישים שבית החולים מתכוון להציע. דיוויד הביט ברשימה, מנסה למצוא טיפול מתאים למכאוביו. במקום הראשון היה טיפול השתלה ביולוגית. כיסוי ביטוחי מלא עמד על כמיליון דולר, שדרוגי דם עד 5 מיליון לטיפול יחיד, השתלת חיבורי נוירונים - 5 מיליון.

"מיליון דולר הוא מחיר התחלתי לשנה. אנחנו רואים בעצם איך הטיפולים הופכים להיות פחות נגישים לקהל הרחב. מהנהלת בית החולים נמסר, שבית החולים פיקס-יו שם לעצמו למטרה לפתור כל בעיה בריאותית תחת קורת גג אחת. כדי לעשות זאת בית החולים התחדש בציוד שיתמוך בהשגת השאיפות שביום אחד יהפכו לנחלת הכלל. השימוש בטכנולוגיה לא מותאם לשימוש המוני ומחירם של הטיפולים יקר בהתאם".

דיוויד בהה במרקע באפתיות. הוא ידע שכל עוד ימשיך לעבוד הוא יהיה מבוטח. דיה לצרה בשעתה. הוא שוב חשב על סיריל. היא בטוח תחזור, הרי בדירה יש עוד דברים ששייכים לה. ואם תשלח מישהו אחר, את מי היא כבר יכולה לשלוח? זה לא יכול להיגמר ככה. שש שנים ביחד לא נגמרות ב-15 דקות, מגיע לו יותר. אני חייב להיות כאן כשזה קורה אם אני רוצה שיהיה לי סיכוי. אולי היא תחזור אפילו היום.

פיצוץ אירע במרכז ההפגנה, שדרן החדשות הגביר את קולו. "אנו מנסים ליצור קשר עם צוות החדשות שבשטח". השדרן אחז באוזניו, מנסה להקשיב להוראות הבימוי. "הצילום החי נקטע במה שנראה כפיצוץ רב עוצמה. אין עדיין כל התייחסות מרשויות החוק. רחפני הצילום שלנו כבר יוצאים אל האזור".

דיוויד נזכר בחברתה של סיריל שגרה באזור. אני מקווה שהיא לא שם. הוא ניגש לחדר העבודה והתיישב מול המחשב. הוא חיפש את החשבון של סיריל, ושם זה היה, במרחק לחיצת כפתור, המיקום של סיריל. הוא עבר חזרה לחשבון שלו ולחץ על כפתור איתור המיקום. כעבור כמה שניות המפה התעדכנה, חשבון הדואר שלו קיבל הודעה, "איתור משתמש הושלם". דיוויד נאנח. אם ילחץ סיריל תדע שיש לו גישה לחשבון שלה. לא נראה היה לו שהיא תקבל בהבנה את המעקב שלו אחריה. לא שיש לו מה לעשות עם החשבון שלה, אבל הנה עכשיו עמדה לעיניו סיבה אמיתית. למרות שהיא בוודאי תיזכר בזה באחד הימים ותשנה את סיסמת הגישה.

דיוויד עזב את המחשב, ניגש אל הטלפון ולחץ בהיסוס על המקשים. נעימת פסנתר נשמעה מתוך המכשיר. הוא גלל את השיחה מעלה והמוזיקה עברה להתנגן בחדר. דיוויד הלך למטבח ומזג לעצמו כוס מים. המנגינה הגיעה לסופה והתחילה שוב מהתחלה. הוא לגם את הכוס במלואה, השיחה התנתקה. "חייג שוב", תצוגת החייגן הופיעה על המקרר שמולו, "מחייג לסיריל", המנגינה נשמעה שוב, מד השניות התקדם לאיטו. הבס של הפסנתר ירד מטה בנקישות שסימלו את סוף הקטע. "מנוי לא נגיש, לנסות שוב?" "לא אין צורך".

הוא חזר לחדר העבודה והתיישב ליד המחשב. הוא הקיש, פיצוץ בניו יורק. גופי החילוץ וההצלה בשטח כבר הספיקו למפות את האזור. דיוויד הביט במפה, הפיצוץ היה סמוך למקום מגוריה של חברתה של סיריל. הוא ניסה להתקשר שוב, הפעם כבר לא הייתה מנגינה. דיוויד נכנס לחשבון של סיריל והקיש על איתור מכשיר. המפה הציגה את הנקודה האחרונה שבה התקבל שידור מסיריל. דיוויד החזיק את ראשו כלא מאמין. הוא הבין שסיריל כנראה נפגעה. מיקום הפיצוץ תאם את מיקומה. מספרי הטלפון של מוקדי ההצלה פורסמו בתחתית המרקע. דיוויד ניסה לחייג אליהם, אך ללא הצלחה. הקווים היו תפוסים, ואחרי המתנה ארוכה הוא הגיע לנציג אנושי שפשוט קלט את הפרטים שלו ושל סיריל והבטיח לחזור אם יהיה מידע חדש. הוא חזר למחשב ושלח את המפה להדפסה ואת המיקום לצמיד הניווט שלו. הוא סגר את חלון המפה והבחין בחלון המייל שלה שנשאר פתוח מאחור, הודעה אחת שלא נקראה, שירות האיתור האישי שלך הופעל. דיוויד התלבט אם ללחוץ על כפתור המחיקה של ההודעה.הוא ידע שסיריל תכעס אבל הוא באמת חשש לחייה.הוא אהב אותה. "שלח מייל לסיריל", "הבקשה נקלטה" נשמע קול בחדר ,"אני ממש מודאג, אני חושש שקרה לך משהו , יוצא לכיוונך" הוא סגר את חלון הדפדפן והתארגן ליציאה. הוא ארז איתו את המפה שהדפיס, מערך רחפנים, מספר סוללות, ויצא לדרך.