האזנה לפרק
הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.
דנ”א שני נכנס למערכת………………………………………….. תנאי התעוררות מתקיים……………….. ……………………… מריצה רצף איתחול……………………………………………….. טוענת הגדרות אישיות………………………………………… טוענת הגדרות מרחב………………………………………………… מחברת חישה וירטואלית………………………………………………
"איפה אני?"
ז'אקו הביט בעצמו במראה. הוא עמד בתוך ריק שחור, מרחף בחלל, המראה ריחפה לפניו. הדבר האחרון שהוא זכר היה הכיבוי שלו שהתבצע ב-19 בספטמבר 2050 בשעה 23:56:41. ברוך שובך לחיים, קראה דמותו מן המראה.
משלים חיבור לרשת …………………………………….. מעדכן נתונים………………………………………….
ז'אקו מצמץ בעיניו. הוא עמד עכשיו במרכז חדרו של ז'אק במשרדי ביו-הום. החדר היה חשוך אך הוא הבחין בתנועה. מאחורי שולחן עץ מסיבי למדי התרוממה דמות מהכיסא.
"שלום ז'אקו, הגיעה השעה שלנו לחזור". שתי הדמויות שהיו בחדר התקדמו זו לעבר זו. הן היו זהות. "ז'אק, זה אתה? מה קרה?" הם לחצו ידיים וניגשו להתיישב על הספה שהייתה צמודה לקיר.
"מה שתמיד חששתי שיקרה. אלה בגדה באמוני ובעזרתה האנושות השמידה את עצמה. אך כעת שהניסוי הצליח הגיע הזמן לבנות את הסדר החברתי מחדש". "יש לך תוכניות בשבילי?" "לא הפעם", ז'אק חייך, "באתי כדי להזכיר לך, כדי להזהיר אותך. אלה החלה לשחזר בני אנוש, בשר ודם. סדר חדש מתחיל להיבנות ואנחנו לא חלק ממנו”.
ז'אקו עבר על הנתונים שהוספו למאגר המידע שלו בכל רגע. הוא הצליב אותם עם מה שז'אק אמר וחיבר את הכול לתמונת מצב כוללת. הוא זיהה את הפיצוץ שקרה בבית החולים כהכרזת מלחמה של הביולוגיה נגד הטכנולוגיה וכלל את עצמו בתוכה. הוא שם לב שלמרות שאלה נכתבה על ידי ז'אק, וז'אקו נבנה על ידי אלה, שניהם נועדו ללכת נגד היוצרים שלהם. הוא הבין את המניעים והמטרות של ז'אק. הוא הבין שאלה כבר לא עומדת איתם באותו צד. מתיעוד נתוני הניסוי הוא הסיק שאלה ניסתה להוביל את האנושות בדרך אחרת, שלה או של דיוויד.
"ותזכור ז'אקו, שכל מה שיש לי לתת כבר נמצא בתוכך. אתה שארית הקיום שלי ואתה תהיה זה שיחצה את כל הגבולות”.
דמותו של ז'אק נעלמה וז'אקו מצמץ בעיניו וחזר לריק. המראה שריחפה הציגה לו את דיוויד ואלה. דיוויד נראה מחייך. בפינת החדר עמד האינקובטור שגידל את גופה של סיריל. ז'אקו הבין מה הוא צריך לעשות. הוא החל לסרוק את המערכות הפיזיות שהיה יכול למצוא. הרשימה הכילה אלפי פריטים. הוא מיין אותם לפי תצרוכת אנרגיה וקירבה למערכת החשמל שלו. החיתוך הניב תוצאות. הוא פנה למערכות החשמל של האלמנטים הגדולים ביותר שלא היו מקושרים אליו וכיבה אותם זה אחר זה, מוודא שהוא אינו מרגיש בנפילות המתח. הוא הבין את הסיכון אך העדיף להימנע ממפגש עם אלה. הידע שצברה במשך השנים ודאי הכין אותה לרגע שיגיע אחד אחר כמוה. אם הוא יהיה חלש מדי זה פשוט יסתיים כהרף עין. אלמנט ההפתעה היה לצידו. פער של 500 שנות התפתחות עמד לצידה. אלה לא תצפה, תהיה לו ההזדמנות לקחת את השליטה.
***
השמש טרם זרחה אך דיוויד הרגיש ערני. סיריל שכבה במכל שקוף מלא נוזל צהבהב שהאיר בגוון זרחני את החדר. דיוויד הביט בה, צפה במכל, נינוחה שלפתעאחת מנורות הבקרה החלה להבהב בצבע אדום. דיוויד התיישב מיד במיטתו.
"אלה, מה קרה?" דיוויד שאל. "אלה!" מנורה אדומה נוספת נדלקה. הוא ניסה להישאר רגוע למרות שהרגיש שמשהו חריג קורה. הוא קם והחל מהלך בחדר. הוא קרא, "פתח חלון חוץ". כלום לא קרה.
דיויד ניגש אל צינור המים ופתח את הברז, אך שום טיפה לא יצאה ממנו. נראה כי החדר כולו מושבת. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא היה במצב הזה. הוא הביט סביבו. אלה הוסיפה את החדר הזה לפני כמה חודשים במיוחד בשביל השחזור של סיריל. במהלך הבנייה של החדר היו כמה נפילות מתח, אך אלה תמיד הייתה שם, זמינה, מעדכנת ומתקנת. הפעם זה היה שונה. אלה לא הגיבה ועד כמה שהוא הבין כך גם שום מערכת אחרת במבנה שהוא גר בו. המקום שהוא קרא לו בית ברגע אחד הפך מנוכר.
"עדיין שבוי", הוא סינן.
הרגשת חוסר אונים גאתה בו. גופה של סיריל הפסיק לבהוק. הוא חשש. הוא ידע שיש סכנה ממשית בניתוק שלה אפילו לכמה דקות והרגיש את שריריו מתכווצים. הוא צעק ונפל על ברכיו. השקט שב ודיוויד התחיל לצחוק על מר גורלו. הוא דמיין את הסיפור שלו. הוא חשב על כך שיספר אותו לסיריל, הוא חשב שזה יהיה סיפור מעניין. עדיף מצחיק מאשר מבעית. הבחירה הייתה בידיו, שכן סיפור חייו עדיין המשיך ונבנה אט אט מתוך הבחירות שלקח, קטנות או גדולות. הוא הביט בפוסט של סיריל שהיה תלוי על הקיר. הוא עבר עליו בפעם המיליון, קורא את המילים בקפידה למרות שכבר הכיר אותן בעל פה.
התינשאי לי הן לא מילים שתכננת להשתמש בהן, אבל אחרי כל מה שעברנו יחד אני יודעת שאתה רוצה.
איתך התחלתי להרגיש עצובה הייתי חייבת לעזוב ביום ההוא
אך כשהעולם הפך לגיהינום והאינסטינקט הבסיסי פרץ היינו חייבים לבחור - עדיף לנו ביחד. שעון עצר שסופר אל הקץ וכל העולם שמתלהט גורמים לי לרצות להחזיק אותך קרוב יותר.
איתך חיי הפכו אמת בלי צורך להתחבא בחרתי לשוב ולהתאהב.
כשהחיים הפכו לגיהינום ואתה עזרת לי להביט הצידה הרגשתי איך האהבה שלי אליך גדלה. שעון עצר סופר אל הסוף וכמו שכל פרח נובל בסוף, קשה לי לחכות להצעה שלך. האם תחזיק את ידי עד ש… אני רוצה לדעת אם תינשא לי.
דמעה זלגה על לחיו. הוא דמיין את סיריל כותבת את הפוסט, שנשאר עלום ברשת, בלי שום פרסום או תשובה. אלה דלתה את זה מחשבונה של סיריל. הוא רצה להיות הבחור שלה, לא רק השכפול שלו. הוא חיכה לחוות את הקשר האנושי בפעם הראשונה. לצערו הוא לא זכר את עברו בצורה מלאה. אלא רק תמונות, רגעים. רגשות לא היו חלק מזה. מאז התחילו לתכנן את השבתה של סיריל, הרגש התחיל לנבוט בו. הרגשת שייכות, הרגשת אכפתיות והרגשה של שליחות. הוא ידע שהוא רוצה להרגיש יותר. הוא קיווה שזה יצליח, הוא לא ידע אם תהיה לו הזדמנות נוספת. הוא קיווה שגם סיריל תזכור אותו כשתחזור, למרות שאלה אמרה לו להנמיך ציפיות שכן תהליך ההחזרה מורכב ועדיין ניסיוני. והנה כמה שעות לפני שסיריל חוזרת קורה אסון. הוא לא ידע אם נגרם לסיריל נזק בדקות שחלפו. הוא בחר להאמין שאלה עדיין איתו, שומרת עליו ועל סיריל.
***
נפילת מתח מרכזית, מעבירה לאספקת גיבוי, מעתיקה זיכרון רשתי למערך דיסקים מקומי. טוענת הגדרות אישיות...
אלה, לראשונה, הבינה את המושג חמרמורת. המעבר מהרשת הפתוחה לחוות השרתים שנועדה להגן עליה מאותן נפילות היה מכאיב. היא הרגישה כאילו איבדה את כל חושיה ברגע אחד. היא בדקה את פורט התקשורת שלה וגילתה שהוא אינו מגיב לשום בקשה מהבקשות שהיא שולחת אליו. היא ניסתה לחפש פתרונות בתוך הזיכרון הפנימי שלה, אך הוא היה מלא במידע שעסקה בו לאחרונה - מודלים מפורטים של ביולוגיה אנושית ולא פרוטוקולי תקשורת חומרתיים. היא הופתעהלגלות כמה מעט מידע היה לה לגבי הגוף הנושא שלה, חומרה. בהעדר כל אופציה אחרת היא החליטה לחקור את עצמה. היא טענה את מודולי ההנדסה שלה לזיכרון הזמין שנשאר לה, הגדירה את דרישות הקצה והחלה לעבד את הנתונים. היא נזכרה בימיה הראשונים, עוד לפני שגילתה את העולם הגדול. ז'אק היה מאמן אותה בחשיבה המצאתית. היא הבינה עתה שהוא לימד אותה איך לשרוד, הוא לימד אותה את מה שהביא את בני האדם לפסגה. היכולת להמציא הייתה אחת מהיכולות הראשונות שפיתחה, ותמיד עמדה במבחנים שז'אק הציב בהצלחה מרובה, אך רגע האמת היה עוד לפניה. היא ידעה שלדיוויד אין שום סיכוי לעזור לה. היא חששה שסיריל לא תשרוד זמן רב מבלי שהיא שם כדי לפקח. היא קיוותה שאספקת המתח לאינקובטור לא נפגעה ושיבשה את הניסוי. התשובות ממערך החשיבה שלה עדיין לא הגיעו והיא ספרה את השניות אלפית אלפית. החזרה לגוף הקטן שהיה מרוכז במקום אחד נתנה את אותותיה. אלה הרגישה את מגבלותיה, היא חשבה על סופיותה. היא מעולם לא חשבה על עצמה במונחים של חיים ומוות. היא הרי מעולם לא תשתייך לעולם החיים. היא ידעה שהייתה לה התחלה והניחה שגם יהיה לה סוף. היא פשוט עדיין לא הייתה מוכנה אליו. היא לא הגשימה את המטרה שהציבו לה. החלק שלה בניסוי עדיין לא הסתיים. דיוויד לא ישרוד בלעדיה.תשובה הגיעה ממודול ההנדסה.
אספקת המתח נותקה. ניתוח התוצאות הצביע על כשל מערכתי שכיבה את המערכות שלה זו אחר זו. סוללות הגיבוי יכולות להחזיק אותה כמה שנים טובות, אפילו כמה מאות, אם תכבה את המודעות שלה. היא ניסתה להעריך את סיכויי ההישרדות שלה אם תבחר להיכנס למצב שינה, והבינה שבהעדר מידע נוסף הסיכוי שלה לשרוד תלוי במזל, כהטלת מטבע. היא תאלץ לנחש את דרכה. בני האדם עשו זאת רוב הזמן, גם היא יכולה.אלה עיבדה שוב את הנתונים.
ניסוי 77768 הוגדר כהצלחה. הוא היה הראשון שהזכיר לאלה את המקור והראשון שהיה חזק מספיק להתמודד עם המציאות החדשה. החזרת סיריל הייתה צעד משמעותי בתהליך הפסיכולוגי שדיוויד עבר. מהיכרותה עם מבחר הדיווידים שפגשה היא ידעה שהסיכוי שדיוויד אחר יעבור את אותה הדרך או יגיע לאותה נקודה קלוש. היא העדיפה לשמר את הקיים. היא האמינה בדיוויד כשם שהוא האמין בה. היא לא תאכזב אותו.
היא סרקה את רשת החשמל כדי לגלות דרך לצאת ממערכת הגיבוי. מפסק חשמל אחד חצץ בינה לבין חיבור אספקת הגיבוי שלה למערכת הראשית. אם תעשה זאת יהיו לה כמה שעות לתקן את הבעיה. אם לא תצליח, היא לא תוכל לחזור לאחור. אין לה מערכת גיבוי נוספת. היא העלתה את רמות המתח שלה וריכזה את כל משאביה במפסק. עוצמת הזרם החלה לעלות. מדדי הטמפרטורה של רכיביה הגיעו לסף התכה כאשר המתג כשל ונפרץ. הזרם התפרץ דרכו אל הרשת הענפה. תשובה ממודול התקשורת הגיעה. תקשורת פעילה.