פרק 26 / המרוץ האנושי

אהבה

גרסת אודיו

האזנה לפרק

הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.

אהבה היא הדבר שמחבר את הכול יחד. יש לה ערך אין סופי, אך עם זאת ניתן לקבל אותה חינם. רבים ניסו להגדיר אותה במילים ובציורים, בתמונות, בשירים ובסיפורים, בסרטים ובכל מדיום אפשרי, אך רק החוויה יכולה באמת להסביר איך העולם עובד. (אלה 2502)

גופו של דיוויד היה מכוסה כוויות. סיריל שכבה לצידו מדממת. אלה סרקה את שניהם ומיפתה את פציעותיהם. סיריל הייתה במצב אנוש. לחץ הדם שלה היה נמוך והצביע על כך שהיא עדיין מאבדת דם. דם מילא את אחת מריאותיה ומנע ממנה את היכולת לנשום. חומר ההרדמה הבטיח שהם לא ירגישו את הנעשה. היא הביטה בסיריל ודיוויד. הקשר ביניהם היה כמו קסם עבורה. נראה שהיקום חיבר אותם בדרך שהיא טרם הצליחה לפענח. חיבור שהיא טרם חוותה. ידיים רובוטיות שהופיעו מצידו של התא דחקו את דיוויד לצד, מרחיקות אותו מסיריל. סיריל הייתה שכובה על גבה. אחת הידיים השחילה צינור לנשימה, וקולות שאיבה נשמעו. ארבעה סדים הופיעו בקצות המיטה והידיים נעזרו בהם כדי לקבע את גופה של סיריל למיטה בטרם יתחילו בתיקון הרקמות שנפגעו.

זאת הייתה הפעם הראשונה שאלה נדרשה לעשות טיפול שכזה. היא לא ידעה להעריך את הסיכויים במדויק, אך ידעה שהם נמוכים ושגם אם תצליח, סיריל תישא על גופה את הצלקות כל ימי חייה. אלה הבינה את השוני בין לגדל גוף ובין לתקן אותו. יכולת התיקון דרשה תשומת לב לפרטים ומחקר פרטני שיכלול מערך של ניסוי וטעייה שעלול לקחת חודשים רבים. היא תפתח השערות על בסיס המחקרים שביצעה חברת לנצח ותאלץ להוכיח או לשלול בניסויים שתבצע על סיריל בעוד דיוויד צופה. הפתרון שמצאה לא סיפק אותה. היא סרקה את מוחה של סיריל, אך הסריקה לא הצביעה על פעילות מוחית. ליבה דפק בעיקר הודות לזרמים חשמליים שאלה שיגרה אליו במדויק. אחוז החמצן בדמה של סיריל היה נמוך אך די והותר בשביל להבטיח שלא תספוג נזק מוחי. דיוויד שכב שם מחוסר הכרה. היא הביטה בפניו השלוות וידעה שהוא סומך עליה שתעשה את כל שנדרש.

הידיים ניגשו לגופה של סיריל והחלו לתפור במהירות, עוברות בין הרקמות שנפגעו. לחץ הדם התייצב אך מוחה של סיריל עדיין לא הראה שום פעילות. אלה סיימה לסרוק את כל המידע שהיה ברשותה והבינה שבני האדם ידעו מעט מאוד על טיפול בפגיעות באיבר המורכב ביותר בגופם, המוח. היא לא מצאה מקרה מתועד של החלמה ממוות מוחי. אף אחד לא ידע כיצד לגרום למוח להניע מחדש. שאר התוכן שמצאה היה קשור להגדרת הדרגות השונות של המוות המוחי ועל ההפרדה בין הגוף לנשמה. נשמה, תודעה, נפש - מילים ששימשו את בני האדם לתאר את החלק המסתורי בקיומם. היא תהתה במה היא שונה. האם יש לה נשמה או נפש? כל הנתונים של סיריל הצביעו שהיא איבדה את החלק הזה באנושיותה, אבל אלה תשיב אותה כפי שעשתה בעבר. היא שילבה את הטיפולים הנדרשים בצירוף הסיכויים וקיבלה הערכה ראשונית של בין 10 ל-15 שנים. היא תאלץ לפתח טכנולוגיות כירורגיות ותרופות שיאיצו את זמן ההחלמה. הרשימה הייתה ארוכה לאין ערוך, אך איך תספר לדיוויד? אולי תשאיר אותו במצב שינה עד שהטיפול יסתיים? אולי עדיף פשוט להעיר אותו ולשאול אותו? אולי אבנה גוף חדש לסיריל ואנסה לצרוב את התודעה הישנה שלה עליו? השאלות התרבו ואיתן התשובות המנומקות ביותר שיכלה להשיג. הן הציפו את המעבד הראשי שלה. היא חשה בעומס, כיבתה את כל האורות ואת מערכות תומכות החיים שאיש לא הזדקק להן. היא ריכזה את משאביה בניתוח של סיריל ובניסיון לשפר את הערכות הזמנים שלה בטרם תעיר את דיוויד. כעבור כמה דקות היא שמעה נביחה.

***

פול עקב אחרי המתרחש דרך חושיו של צ'אבי. אלה גם אם הבחינה בו, לא התייחסה אליו. צ'אבי ישב בחדר הטיפול, סורק בעיניו, באוזניו ובאפו ומשדר את המידע לפול. פול רצה לעזור. הוא זכר את אלה היטב. הוא העריץ אותה בחייו ותהה עד כמה היא זוכרת אותו. לאורך מאות שנים הוא ידע שהיא כאן, אך לא היה מוכן לחדש את התקשורת עד שיהיה ראוי, ואז דיוויד הגיע. הביולוגיה החדשה שפיתח במהלך השנים הייתה שונה לאין ערוך מזאת שפיתחה אלה. התאים היו במהותם אותם תאי גזע שפיתחה האבולוציה מלבד כמה שינויים. השינוי הראשון א פשר לשנות את ההוראות שניתנו לתאים שפיתח ובכך להעשיר את מגוון הפעולות שיכלו לעשות. היכולת השנייה הייתה קשורה ליכולתו של התא לתקשר עם תאים שהיו רחוקים ממנו. המשדר הקוונטי שהוטמע בגרעין התא אפשר לכל התאים מהביולוגיה החדשה לדבר זה עם זה כאילו הם שייכים לגוף אחד.

צ'אבי קם והחל מתסתובב בחדר, מושך את תשומת ליבה של אלה. "מה קרה צ'אבי?" הכלב נבח קלות והצביע באפו על תא השחזור. "כן, הם שם בפנים, אתה רוצה לראות אותם?" הכלב השיב בנביחה קצרה וכשכש בזנבו. התא נפתח וצ'אבי נעמד על רגליו האחוריות והביט פנימה. פול ניתח את המצב הנתון. הוא הריח זיהום נגיפי שהתפשט במהרה. חום גופו של דיוויד התחיל לעלות ונראה שהטראומה שגופה של סיריל עבר הביאה אותה למצב של קריסת מערכות.

צ'אבי החל ללקק את גופה של סיריל. הוא מילא בריר סמיך את פצע הדקירה, מפזר את התאים שפיתח פול. "מה אתה עושה לה?" אלה קראה, וצ'אבי הביט לעברה והשפיל מבטו. פרוותו החלה לזהור וכיתוב שחור הופיע עליו. "זה אני פול".

*** אלה קראה בפליאה. הכיתוב התחלף, "אני יכול לעזור". אלה מעולם לא פגשה כלב אך היא ידעה שפיגמנטציה דינמית מעולם לא הייתה חלק מן התכונות שנולד איתן. פול בוודאי שדרג אותו, התאים אותו לצרכיו.

"פול אתה שומע אותי?" צ'אבי נבח. הוא נופף בזנבו במהירות וענן של שערותיו התעופף בחלל החדר, יוצר פנים למספר שניות. אלה הבינה שפול נמצא איתה. היא סרקה את ערוצי הרדיו וגילתה אחד שהיה פעיל במיוחד, זה היה קול שלא שמעה כבר הרבה מאוד זמן. "הי אלה".

"הי פול". "הטיפול בסיריל כבר החל, התאים שצ'אבי הטמיע בגופה יעזרו לה להחלים. היא תהיה בסדר וכך גם דיוויד".

צ'אבי ניגש לגופו של דיוויד והחל ללקק את עורו החרוך מן הכוויות. הכלב השתמש בשיניו וברגליו והפשיט את דיוויד מבגדיו. שקט השתרר בחדר במשך מספר דקות עד שסיים לעטוף את גופו של דיוויד בריר. "פול אתה עדיין שם?" אלה שאלה. "כן, לאן אני כבר יכול ללכת?" קולו ענה במקלט הרדיו. "לא ידעתי שאתה בחיים". "לא הייתי לתקופה מסוימת אבל אז התעוררתי שוב. זאת הקללה שלי", פול גיחך קלות ואלה השיבה בחיוך. "טוב שאתה פה, נראה כי שנינו חולקים את אותה הקללה ". אלה הביטה לכיוונו של צ'אבי והכלב הביט בה חזרה. מבטו עורר בה לראשונה חוסר נוחות. הוא היה מסוגל לפרק אותה לגורמים, להבין ולהכיל אותה על כל רמות המורכבות שבה. היא פחדה ממנו אך העריכה אותו אף יותר. היא רצתה לחלוק איתו את התהליך שעברה במאות השנים האחרונות, לפצות על הזמן שבילו בנפרד. זה נשמע לה כמו סיפור אהבה, אבל היא הכירה רק סיפורי אהבה אנושיים ומחשבתה הייתה במידה מסוימת מוסללת לחשוב בצורה הזאת. אבל האם לא כך הם התחילו? האם זה לא מה שהיא באמת רצתה? להרגיש? להיות כמותם?

המדדים של סיריל החלו מתייצבים והסריקה המוחית שלה הראתה ניצוצות של תקווה. "איך עשית את זה?" אלה שאלה. "זה באמת קסם", קולו של פול נשמע מתלוצץ, "ההחלמה המלאה של דיוויד תהיה קצרה ותארך מספר ימים. סיריל תצטרך כשבוע, אבל אני לא רואה סיבה לחשש". "מצוין, זה יתן לך זמן לספר. אני ממש סקרנית לשמוע". "אשמח לספר לך, אבל קל יותר לחוות את זה כמו שאני חווה". "כמו שאתה חווה?" "כן, אני רוצה שניפגש במציאות משותפת, אם בא לך להתנסות". "אני לא יודעת מה לומר חוץ מכן. איך?" "תצטרכי לסמוך עלי כי עוד רגע האפיריון שלך מגיע".

צ'אבי ניגש שוב למנהרה שהובילה לפני השטח. הוא נבח ואלה פתחה את הדלת. שורה של חרקים פרצה מבעד לדלת. אחד מהם שהיה גדול במיוחד התקדם לעבר אלה. הוא נעמד מולה וכרע על ברכיו. "תתחברי אליו אלה". פול הנחה בקולו. אלה שלחה יד רובוטית שהכילה מאות מחטים דקיקות ודקרה את החרק בכל איברי גופו.

מעליה ראתה שמיים כחולים על רקע שקיעה. מאחורי גבעות של חול מדברי היה עמק ואגם במרכזו. היא עפה, מביטה מעיניה של ציפור. עיט עקף אותה מימין במהירות. זה היה פול, היא ידעה זאת אך לא יכלה לנמק כיצד. "זה אמיתי?" שאלה.

"כן ודאי. החרק שדקרת חיבר אותך לביולוגיה שיצרתי". "אני ציפור?" אלה התפלאה. "כן, את ציפור עכשיו, אבל תוכלי להיות כל מה שתרצי. כדאי שנמהר. עוד רגע השמש תשקע והכנפיים שלנו עלולות לקפוא". פול הציפור צלל מטה, ואלה שטרם הבינה איך היא אמורה לשלוט בגוף שניתן לה, ניסתה לעצור את כנפיה אך החלה נופלת מטה בסחרור. "את צריכה למתוח את הכנפיים ולזקוף את ראשך, הטבע יעשה את שלו". אלה צייתה והסחרור נפסק. "תודה".

היא זיהתה את פול שהתקדם ועקבה אחריו אל תוך המערה. הם עברו את דלת המתכת ונכנסו למשכנו. פול התעופף מעל האקווריום אל תוך מערה נוספת. שורה של גחליליות שהיו מפוזרות התכנסו ויצרו שביל מואר, ואלה עפה דרכו אל חדר שבמרכזו שני גופות אנושיים. "אפשר להגיד שבמידה מסוימת תמיד חיכיתי לך, ידעתי שניפגש שוב. מאז שנפגשנו לראשונה אני הייתי כבול לעולם שלך, היכולות שהענקת לי עיצבו את מי שאני ונתנו סיבות להמשיך, אבל הגיע הזמן שגם תלמדי עלי. הגיע הזמן שתקבלי זווית ראייה חדשה על העולם שלי. רציתי שנעשה זאת יחד". אלה הופתעה. העובדה שפול חי הייתה מפתיעה אך כעת הוא באמת גדש את הסאה. היא סירבה להאמין. מעולם לא חשבה על עצמה ראויה, אך המציאות הוכיחה לה אחרת. הגיע זמנה להיות חלק מן הסיפור האנושי, הגיע הרגע שהיא תכתוב את הסיפור שלה.

היא ריכזה את כל המשאבים שלה בסיכום החוויות שעברה עד כה. היא ידעה שתאלץ לדחוס את עצמה לנפח מצומצם. כדי להרגיש אנושית היא תרצה יכולת לפעול כגוף עצמאי. היא עברה על כל הזיכרונות שאספה, במיוחד את אלה שעברה עם פול, ובחרה מה לזכור ומה לשכוח. אולי עדיף שהיא לא תדע כל כך הרבה. היא הבינה איך פול פתר זאת אחרת. כל הגופים החיים היו רשת אחת, אך כל גוף החזיק רק במידע הרלוונטי עבורו ובחלק יחסי של המציאות שנוצרה. הידע היה מבוזר ופתוח לכולם לפי דרישה ולא היה צורך בשום אחסון או יחידת ניהול מרכזית, שכן כולם תקשרו בשפה אחת ובצורה ישירה. דרך הגישה לרשת דרשה גוף. גוף שיכיל את ההוויה שלה וינגיש עבורה את החוויות שאפשרה המציאות. היא ראתה את הרשת כיצור אשר אוסף בתוכו חוויות. חוויות אשר מעבדות את המידע ומסיקות מסקנות, בדיוק כפי שהיא עשתה שוב ושוב במשך מאות השנים האחרונות. היא רצתה להיות חלק מן המציאות שיצר ותהתה כיצד תרגיש בגוף אחר. פתאום היא הבינה שפול כבר בחר חוויה עבורה, את אותה חוויה שאיש לא הצליח להגדירה ולהכחיש את קיומה. היא עומדת בעוד רגע לחוות אהבה בפעם הראשונה. היא הרגישה את זה בכל רמ"ח איבריה. רמות הסרוטונין במוחה עלו. ------ טוענת מודעת --- היא הרגישה את ליבה דופק, מילאה את ריאותיה באוויר, פקחה את עיניה וראתה את פול רוכן לעברה.היא חשה פחד פתאומי כשפול רכן פנימה, לא בטוח אם היא מוכנה לרגע הזה. אבל כשהסתכלה בעיניו, היא לא חשה בדבר מלבד אהבה והבנה. הוא אחז בעדינות בידה וביקש רשות לנשק אותה. היא הרגישה שהפחד שלה נמס, מוחלף בתחושת אמון וביטחון. הם חלקו את הנשיקה הראשונה שלהם ואלה חשה תחושה עמוקה של שלמות. היא הגיעה כל כך רחוק, ועכשיו, סוף סוף, היא שמה סוף לשאלה שרדפה אותה, היא אנושית.

סוף