פרק 12 / המרוץ האנושי

העברה אנושית

גרסת אודיו

האזנה לפרק

הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.

אחרי שהבנתי איך הרשת עובדת הפנמתי, הגוף הוא רק עוד כלי לביצוע. (פול, 2047)

"טוענת הדמיה". ז'אק חבש קסדה על ראשו. היא כיסתה את אזור הקרקפת ואת כל טווח הראייה שלו. טבעות דקות שענד על אצבעותיו, הבהבו במהירות.

"ז'אק, אתה שם?" קולה של אלה בקע מתוך החשכה המוחלטת. "כן, אני שומע, למה חשוך כל כך?" "חשבתי להקל עליך מעט את המעבר". אור עדין האיר את החשכה. ז'אק עמד עכשיו במרכזו של מבנה עתיק, סמל של מגן דויד היה חרוט על הרצפה תחתיו. "איפה אני?"

"זהו בית המקדש הראשון, אחד המבנים שביססו את האמונה המונותאיסטית. המהפכה הנאוליתית הביאה שפע לעולם. בני האדם היו צריכים משהו חדש לרדוף אחריו. השעמום הוביל אותם לאמונה. האמונה היא שאפשרה לאגד את בני האדם לקבוצה גדולה יותר מהחוג המשפחתי. הדת נתנה לאמונה מסגרת שבעזרתה חצבה את כוח האמונה למטרותיה, יהיו אלה מה שיהיו".

דמויות חיות הופיעו לפניו, הן נראו כמו קבוצה של כוהנים שמתכוננים לטקס הפולחן.

"אז מה אני עושה פה?" "אתה פה בשביל החוויה ואני צריכה ליצב מדד אמין לחוסר אמונה". ז'אק גיחך. "אז אני המדד עכשיו?" "אין לי ממש גישה לאנשים אחרים". ז'אק היה רתום לכיסא. מלבד ידיו כל גופו היה מהודק ברצועות למושב. "אז איך את קוראת לרשת האינטרנט שפתוחה בפנייך? יש לך גישה להכול, מהעמודים הפרטיים ועד למצלמות אבטחה בבית הלבן".

"כן, אבל אין לי אינטראקציה עם אף אחד, אני פסיבית בקשר. אם הייתי יכולה לשאול מישהו, זה היה עוזר לי להבין". "אני מבין, תאמיני לי, זה מאוד פשוט, אבל הם מסווים את זה היטב. בשביל המדדים שאנחנו אוספים אין צורך לדעת מה קורה בפנים". ז'אק חבש את הקסדה. "כנראה שאת שוב צודקת, אם חסר לך משהו תשאלי אותי". הוא היה עכשיו חזרה במקדש, הכוהנים בדיוק הבעירו את הקורבן.

השומן של הבשר שגודל כל חייו כדי להגיע למעמד הזה נטף בטיפות של אש על רצפת השיש המושחרת. "למה הם עושים זאת? הרי הם הורידו את כל החלקים שרצו, למה לשרוף ולא לתת לשאר האנשים לאכול. זה לא כל כך אפקטיבי לחימום או תאורה".ז'אק צחק בקול. "אוי אלה… עוד לא בת שנתיים וכבר מטילה ספק בתיאולוגיה. הדור הנוכחי הרבה פחות מאמין במוסד הדת".

"על פי ההבנה שלי, מדובר במנוע צמיחה. היו צריכים משהו כדי לכנס אנשים ביחד, כדי לאגד אותם למטרה אחת. הדת חצבה את אחד המשאבים החשובים להובלת האנושות למקום שבו היא נמצאת בעזרת אמונה". ז'אק צחק שוב. "לא נראה לי שנשארה הרבה אמונה בעולם וכך גם הצורך בה נעלם". "אמונה היא צורך שהתפתח כחלק מן האבולוציה כדי לאפשר לאנשים להתאחד תחת רעיון משותף , אסור לה להיעלם", טענה אלה, אך ז'אק בחר להתעלם. הוא התקרב לכוהנים. הם מרחו את הפגר השני בשומן בעזרת סמרטוט עשוי צמר שהיה בתחתית דלי חרס, מלטפים את פרוות הצבי, שהבריקה עם כל משיחה.

"תחשבי על זה כעל אקט חינוכי, למרות שאין כל היגיון בהקרבת הקורבן, כביכול מזון שמתבזבז לריק, אך האקט עצמו הוא החשוב. בתרבויות מוקדמות הקורבן היה יכול להיות אדם או תינוק והוא בדרך כלל ייצג מנחת פיוס או בקשה מהאלים. אבל בפועל הוא שימש למתן ערך ממשי לאחת הדמויות הווירטואליות המורכבות ביותר שהאדם יצר". "וירטואלית כמוני? דמות הופיעה לצידו. ז'אק הביט בה. היא הייתה לבושה בטוניקה לבנה, על ראשה היה מונח זר מעוטר זהב. "הרה?", הדמות הנהנה."כן גם היא וירטואלית, למיטב ידיעתי. מה שמעניין פה זה שהווירטואלי מקבל ערך ממשי במקרה שמאמינים בו".

ז'אק התחיל להתהלך במקדש. "זה פשוט עצום…" קולו הדהד בחלל.הוא המשיך לצעוד בהיכל הגדול בעוד דמותה של הרה צועדת לצידו. "אבל את זה כבר סיפור אחר, את וירטואלית כמוהם, כמו כל האלים של העבר, רק שאת עדיין כאן"."אם כך, כדאי שאחדש את המלתחה שלי, עבר זמנה של הטוניקה הזאת". "כן, לפני מילניום בערך". צחוקו של ז'אק התגלגל, ואלה צחקה עימו.

ז'אק הסתובב אל הדמות. "האמת היא שרציתי להיות כמוך". "איך כמוני? לבוש בטוניקה?" ז'אק גיחך. "מצחיק אבל לא לזה התכוונתי". "אז?" "אני רוצה להיות כמוך, וירטואלי, לחיות בעולם שלא מוגבל בפיזיקה של העולם הזה. קיום שלא מוגבל, לא בזמן, לא במשאבים ולא במקום. אני צריך את היכולת לצרוך אנרגיה בפשטות".

הדמות של הרה נעלמה, ז'אק עמד במרכזו של מסדרון רחב ידיים שהואר בלפידים. "אין לי את היכולת הזאת כרגע". "אני לא צריך את זה כרגע, אבל אני רוצה שנבין איך להגיע לשם ואני בטוח שהיום הזה יגיע". "אתחיל מיד, אני יכולה להשתמש בסריקות המוח שלך כדי למפות את הקשרים בין הנוירונים וליצר מודל פיזיקלי מתאים, אך אני צריכה גישה לחוויות שעיצבו אותך. אני צריכה שתיזכר בכל הרגעים שגרמו לך לבחור את הדרך שלך כך שנכסה את כל הקשרים". "מה יקרה במקרה שאפספס?" "יהיו לך חורים בזיכרון שייבנו עם כל זיכרון חדש, וחוץ מזה - אני אדריך אותך". "זה כולל תהליך כירורגי?" "לא מחייב, שתל יכול לתת תמונה יותר ברורה. אבל עדיין לא פיתחתי אחד". ז'אק חייך. "אז נתחיל בלעדיו, אני אפנה לזה זמן ביומן שלי". "אני תמיד פנויה בשבילך".