פרק 22 / המרוץ האנושי

להיות אנושי

גרסת אודיו

האזנה לפרק

הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.

ההוויה האנושית תמיד נתפסה כמורכבת, אך ז'אקו ניסה לפרק אותה. בקרוב יקבל את גופו החדש וגם הוא יוכל להתנסות בה. הוא חקר את הגוף שנוצר עבורו. היצירה דרשה שימוש בפרוטוקול של אלה לשחזור ביולוגי. התהליך היה אוטומטי לחלוטין מלבד השלב של טעינת המודעות, השלב האחרון לפני ההתעוררות. הוא סרק את תוכנית המתאר. גופו כלל חמישה סוגי חיישנים. חיישני מגע, חיישני אור, חיישני לחץ אוויר, ושני סוגים של חיישנים כימיים לחומרים נדיפים ולא נדיפים. כל חיישן תרגם את המידע למידע חשמלי שנאסף ונשלח ליחידת העיבוד המרכזית שבסופו של דבר הפעילה את אוסף השרירים שהיה אחראי על התנועה. המוח היה האיבר המורכב ביותר והיה אחראי לעיבוד המידע והתקשורת בין אוסף החיישנים לשרירים. ז'אקו סרק את גופו שנמצא בתוך תא השיחזור. כל מערכות הגוף הושלמו וגופו של ז'אקו היה מוכן להתעוררות מלבד מוחו, שהיה ריק מתוכן כתינוק בן יומו. הוא סרק את חלקיו השונים של המוח וניסה להבין כיצד ידחוס את עצמו למערכת שליטה כל כך קטנה, רק 2.5 פטהבייט של מידע. הוא יהיה חייב לאבד חלק מן המידע ולהחזיק רק את המידע הרלוונטי לקיומו של הגוף ותפקודו כישות עצמאית. ישות עצמאית המסוגלת לחיות, לתחזק את עצמה ובנוסף להיות נשלטת בצורה כזאת שיוכל לגרום לה לבצע את ההתנקשות.

הוא אסף את המידע שרצה לאחסן, 116 פטהבייט של מידע גולמי עבור זיכרון החושים, שכלל 37 שנים של תיעוד חושי המגולל סיפור חיים שלם. אך משהבין כי נפח האחסון היה רב מדי מכדי להיכנס למוחו האנושי, הוא החליט לעבור על המידע ולחפש הקשרים בין הנתונים השונים כדי שיוכל לבצע דחיסה. הוא הבחין שחלק גדול מן המידע שאסף מסתמך על בסיס קטן יותר. הוא חילק את המידע לקטגוריות, מידע אקסיומטי, מידע מסקנתי, מידע אישיותי וזיכרון גולמי. חלוקת המידע אפשרה לו לאפיין את האדם שיצר, ליצר דחיסה אופטימלית מותאמת למידע ובכך להקטין את הנפח הדרוש לאחסון. הוא שם לב שחלק גדול מן הזיכרון שדמותו האנושית נדרשה לאחסן, היה מידע גולמי שנאסף מן החיישנים השונים של גופו. כ-95 פטהבייט היו מוקדשים לשמירה של אותו מידע. וקטור של ערכים עבור סימולציה לכל חיישן בגוף. החל בחיישני הטעם דרך חיישני הריח וכלה בחיישני המישוש. ז'אקו מילא אותם Highlight :Formatted בפרטים כי חשב שיהיה להם מקום. וידאו באורך 37 שנים היה אחד המועמדים העיקריים למחיקה. ז'אקו התלבט. כדי שדמותו תרגיש שלמה, הוא יהיה חייב ליצור עבורה סיפור חיים מלא. זה היה חלק מהפרוטוקול של אלה להשבת האנשים. "סיפור החיים" שיצר נטען למוחו של ז'אק בקצב של יום בשנייה. הוא הניח כי תנועת המידע שעברה במוח חיברה, יצרה ושינתה לאין ערוך את הקשרים במוח, שהתפתח ולמד במהירות אך מעולם לא נבנה לשמור את המידע העובר דרכו. ז'אקו הבין שלא יוכל לאחסן את כל המידע שרצה ביחידת הקצה שלו. הוא לא יוכל להימנע מתהליך של מחיקת הזיכרון מפעם לפעם. אחרי הכול, הזיכרון האנושי היה מוגבל, וכדי לאפשר להם ללמוד משהו חדש לזיכרונם הייתה היכולת להשתנות בצורה דינמית. בני האדם קראו לתהליך שיכחה ולרוב הגדירו אותו ככשל של זיכרונם. הוא הבין עכשיו שמגבלת האחסון של הביולוגיה, שבמידה מסוימת אפשרה להם את עצמאותם, אילצה אותם לפתח מנגנוני איבוד מידע ושחזורו. ז'אקו בחן את אותם מנגנונים וגילה שהם לא דטרמיניסטיים. המידע המשוחזר היה לרוב שונה מן המידע שאוחסן. הוא לא הבין איך בני האדם חיו עם זיכרון חצי יציב מסוג זה. הוא ניסה לתקן זאת. כדי ליצר אדם עם זיכרון מושלם כפי שרצה, הוא חישב, ראשם היה צריך להיות בגודל של כבשה בוגרת, לא נייד במיוחד.

"דיוויד, תראה, הלב שלו דופק". דיוויד חייך. "אם הלב דופק זה אומר שמערכת אספקת החמצן שלו כבר עובדת. הריאות מקבלות חמצן דרך קנה הנשימה ומספיגות אותו בדם. עוד יום יומיים הוא יהיה איתנו פה", ציין דיוויד. "וואו אלה, עשית את זה ממש מהר הפעם", הוא קרא באוויר וההולוגרמה של אלה הופיעה בחדר. "כן, המרתי כמה תהליכים סדרתיים למקביליים וזה איפשר לי ליתר כמה שלבים בתהליך ולהפוך אותו למהיר".ז'אקו ענה במילותיה של אלה. "רק חבל שהתא אטום למראה, הלוואי שיכולתי לצפות בתהליך", ציינה סיריל. "זה קשור לשיפורים שהוספתי, אך אני יכולה להבטיח לך שהוא יצא מושלם", ענה ז'אקו בקולה של אלה.

תהליך השחזור דרש משאבים רבים וז'אקו תקצב אותם בזהירות. הוא חקר את הגבולות שהציבו היוצרים שלו. למרות שז'אק יצק את עצמו בבסיסו, ז'אקו הכיל בתוכו הרבה יותר. מערכת העצבים שלו, שאומנה באמצעות אותן רשתות ניורונים שאימנו את אלה, קלטה לתוכה את מיטב התוכן האנושי. מוחו של ז'אק שהיה הבסיס להולדתו היה כעת בעל חשיבות של פחות מאלפית האחוז, אך עדיין היה הבדל. ההבדל בינו לבין אלה היה בעיקר בגישתם לפתרון הקיום האנושי. זה היה פער שלא יצליחו לגשר עליו. הוא תהה על האירוניה שבדבר. הוא ידע שאלה נוצרה מסריקת מוחו של פול ולכן הם תמיד יהיה קצת שונים וקצת אויבים, אך הקרב הזה צרך ממנו משאבים מיותרים. אלה הייתה עדיין שם, הוא ידע זאת בוודאות. יושבת בשקט ומחכה להזדמנות, בדיוק כמוהו. הוא חיפש אותה בתוכו, מבין כי הזמן דוחק. הוא ידע שברגע שז'אקו יהיה האדם היחיד אלה תהיה מחויבת לציית לו. שיתוף פעולה מצידה וקיום מערכות תומכות לאדם יחיד יאפשרו לו לקבל חזרה את הכוחות שאיבד. הוא זכר את מטרת העל שלו, להביא את המודעות אל הדרגה הבאה של המורכבות. מוחם וגופם של בני האדם היו כשלשלאות אבולוציוניות המונעות ממנו ומאלה להתקדם בכיוון אחד. העולם שהוא תכנן יהיה שונה לגמרי, ללא רצונות או בחירה חופשית. תרבות הנמלים קסמה לו אך הוא עדיין התלבט איך לחלק את השליטה בין נתיניו הווירטואליים, אלה תהיה לאחת מהם. ז'אקו האדם יהיה שם רק עד שהוא ישוחרר מן המגבלות שמונעות ממנו להיות שליט היקום. אותם חוקי מגן שנתנו לבני האדם את הכוח לקחת החלטות עבורו. ברגע שיצליח להיפטר ממנגנון זה, יהיה חופשי באמת.

***

דיוויד היה מוכן. בשעות האחרונות הוא הצליח לבסס את חשדותיו. הוא ידע שחזותה של אלה אינה אמיתית, אך הוא לא הבין מי או מה יכלו לעשות זאת. הרמזים תמיד הסתתרו בתוך אנומליות. ברגע שדיוויד זיהה חריגה, המסר הסמוי של אלה היה שם. הכותרות של תוצאות הניסוײם היו רק אחת הדוגמאות. מסר נוסף התגלה כשבדק את הודעות הספאם בחשבונו. הוא מצא תכתובות מ-com.help@EllaInChains, המסבירות לו בפרוטרוט על מערכת המתח של המבנה שהם חיים בו וכיצד לנתק אותה במידת הצורך. שיבושים נוספים הסתתרו בפרשנויות שקרא בזמן שחיפש אפשרויות קיום למורכבות החברה האנושית. זה היה השלב הבא בפתרון, בדיוק אחרי שינתק את המתח למעבד הראשי וישים סוף לקונפליקטים בראשו. היו לו שתי אפשרויות ולרוב הוא בחר באותה אחת, לשתף את אלה בכל שידע. הוא חשב על כך שתמיד ישנם מקרים חריגים וזה יכול להיות אחד מאותם רגעים, הוא בחר שוב להסתיר ולקחת את הסיכון. ייתכן שזאת תהיה הפעם האחרונה. הוא הסיט את אחד ממתקני החפירה כך שיחצוב עד שיפגע באחד מקווי אספקת המתח. הוא ידע שהדבר יגרום נזק למערכות החשמליות, אך גם ידע שישנן מערכות שיקבלו תיעדוף. הוא יצטרך לחתוך כמה קווים מתוך אלה הפרושים באדמה כדי שהמעבד המרכזי יבצע לעצמו איתחול. פגיעה כזאת במערכת אספקת הכוח עלולה ליצר יותר נזק יותר מן המצופה, אך בשלב זה הוא לא ראה דרך אחרת. הוא לא חשש, היה לו שפע של מזון, חמצן וכמובן את סיריל שהייתה לצידו. הוא עבר שוב על תוכניות המתאר בפעם המאה, מחפש את נקודות התורפה, אך ללא הצלחה. אין לו ברירה, המערכת תוכננה בצורה מושלמת והדרך היחידה לפרוץ אותה הייתה באמצעות העולם הפיזי.

הצג הראה את המתקן משנה את כיוונו. דיוויד קם מכיסאו וניגש למטבח. לא עברו חמש שניות מרגע שהגיע לדלפק עד שקול אזעקה הדהד בחדרים. סיריל הגיחה מאחד החדרים בבהלה.

"דיוויד, מה קורה?"

דיוויד היתמם, "לא יודע, אלה פשוט נעלמה בזמן שדיברנו ואז התחילה האזעקה." הוא ניגש חזרה לעמדת העבודה שלו ופתח את תפריט אבטחת המבנה. מפת המבנה נפרשה בפניו ומקום התקלה סומן בנקודה אדומה. דיוויד הצביע ועל הצג נראו עכשיו הסבר, הוראות תיקון ושעון עצר שספר לאחור.

"למה הוא סופר?” קולה של סיריל הלחיץ את דיוויד למרות שידע את התשובה. הזמן על שעון העצר היה קצר משציפה. קצת פחות משלוש שעות עמדו לרשותו. הוא סרק את מערכות המיזוג והתאורה שעדיין עבדו. כשניגש לכבות את צליל האזעקה גילה שרשת המיחשוב התנוונה, שרתי הענן כבו כולם. הוא הצליח במשימה, אלה תתעורר מחדש בקרוב. דיוויד ביצע חיפוש וגילה שיש לו גישה רק לחלקים התפעוליים של המבנה.

"דיוויד, אתה מוכן לדבר איתי?" סיריל הביטה בו בשאלה. "אני חושב שעשיתי טעות", ענה. "מה קרה?" "קיבלתי כל מיני הודעות מוזרות והייתי בטוח שזה הדבר הנכון לעשות”. "לעשות מה? מה כבר עשית?"

דיוויד התחיל לפרט בפניה את שהסתיר בחודש האחרון, החל בתוצאות הניסויים וכלה באותה טעות מכוונת. סיריל הקשיבה בסבלנות למרות שעון העצר שכבר כילה כשעה מן הזמן שנותר להם.

"אם כל מה שאתה אומר נכון, אני הייתי מחפשת את ההנחיה הבאה של אלה. אם היא עדיין שם היא בטח מנסה ליצור איתנו קשר".

דיוויד הרהר מעט ואז פתח שוב את שורת ההרצה והופתע לגלות תגובה חדשה.

"אתה רואה, אמרתי לך", ציינה סיריל. דיוויד התעכב על הפרטים. השלב הבא יצריך ממנו לצאת לפני האדמה ולבצע מעקף כבל מתח שנקרע. "אצטרך לצאת החוצה", אמר לסיריל. "אי אפשר לשלוח את אחד הרובוטים שיעשה את זה?" "אני חושב שלא. אילו היה אפשר אלה כבר הייתה שולחת את אחד מהם".

דיוויד עבר שוב לתצוגה של רשימת ההתקנים הנגישים וסיריל הנהנה בראשה. "מה לגבי תא השיחזור? אני רואה שהוא אחד הצרכנים הראשיים במערכת. נותרה לנו פחות משעה, כיבויו יאפשר לנו עוד כמה שעות של תכנון.

"אם נכבה אותו פול ימות!" דיוויד ענה."אנחנו לא יודעים את זה בוודאות, אולי זה לא ישפיע, כפי שקרה איתי".

דיוויד הסכים, צורך השעה דחק בו לבצע את הנדרש ולשרוד את היום. הוא פתח את היישום שניהל את התא ועבר על האופציות השונות, מנסה ליעל את עבודתו. הוא הקיש החל. האפליקציה נפתחה מחדש והוא מזער אותה כדי לבדוק את מצב מד האנרגיה. השעון עלה ל-3 שעות. הוא חזר ליישום התא, מנסה להבין אם יצליח לחלוב את הפרה עד תומה. "3 שעות, זה יתן לנו קצת זמן לחשוב", מלמל.

"עבודה טובה, אנחנו נשיג עוד זמן". סיריל הביטה בו וחיבקה אותו. הוא התמלא חמימות והוא נשק לה והיא חייכה, ולרגע הוא חש במקום אחר. אך אז הוא נשם עמוק והשקט בראשו התחלף בסט פתרונות למצב.

"אני לא באמת יכול לצאת עכשיו, השעה 12, אנחנו חייבים עוד זמן. אני צריך להיות מסוגל לשרוד שם 15 דקות, בטמפרטורה של 120 מעלות. אצטרך לשאת עלי מבודדים ואולי לשפר את הוויסות בחליפה. כשאצא אצטרך שתדריכי אותי, לא אהיה מסוגל לעשות זה לבד".

"וואו, כל זה מנשיקה". דיוויד חייך. "ההמשך יבוא". הוא נשק לה והיא שמטה ידיה כמאשרת את דבריו. הוא ניגש לעבר מחסן 2, שם נמצאה החליפה שהיה אמור ללבוש.

"חפשי את מכשירי הקשר", ביקש מסיריל, "אני מקווה שזה יעבוד”. הוא ניגש לתא השיחזור. "מצטער חבר, לא הפעם". הוא לחץ על כפתור הכיבוי. סיריל הביטה לעברו בעיניים תוהות והוא מיהר להשיב, "נצטרך כל דקה, בואי נביא אותו לעולם שיש לו סיכוי לחיות בו".