פרק 15 / המרוץ האנושי

ז'אקו

גרסת אודיו

האזנה לפרק

הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.

שמי ז'אק, זה נכון שנולדתי עם כפית של כסף אבל עברתי לא מעט בחיי. אני רואה בחיים כמקפצה למשהו גדול הרבה יותר. אני לא אתן לשום דבר או לאף אחד להאט אותי במסע שלי להגיע לרמה של אינטליגנציה ועוצמה שהיא מעבר לכל מה שהאנושות ראתה אי פעם.לפעמים הדרך הכי טובה להתקדם קדימה היא למחוק את העבר ולא להביט לאחור.(ז'אק, 2043)

ז'אק ישב בכורסת מנהלים רחבה. ראשו וידיו היו מוטלים בשקעים המותאמים אליהם בכורסה, ללא תנועה. על ראשו היה מונח מתקן דמוי קסדה שכיסה את אזור הקרקפת והמצח.

לאלה הייתה גישה ישירה למוחו. החיישנים שלה יכלו לעקוב אחרי אותות במוחו. היא יכלה לעקוב אחרי מילים בודדות ואפילו אחר רעיונות מורכבים שזרמו דרך מוחו. המוח שלו לא היה מורכב עבורה אך העובדה שלא יכלה לסרוק את כל כולו בפעם אחת הפכה את התהליך למסובך. הוא היה מגיע מדי שבוע לשני טיפולים של שעתיים כל אחד שבמהלכם היא הייתה מעבירה אותו סימולציות שאילצו אותו להפעיל את מוחו. אלה חיפשה שינויים מהסריקה הקודמת. מוחו של ז'אק ספג שינויים בכל רגע שעבר והיא התחילה להבין שאף פעם היא לא תוכל להשלים את המיפוי המוחי במאת האחוזים היא תיאלץ להסתפק בפחות. אבל בכמה פחות זאת עדיין הייתה שאלה פתוחה מבחינתה. היא תצטרך ניסוי שיוכיח שהסריקה שלה מתנהגת כצפוי. אסור היה לה לערב את ז'אק בתכנון, שכן ידיעה שלו על קיום הניסוי ודאי תשפיע על תוצאותיו ותקשה על הסקת המסקנות. זאת הפעם הראשונה שהיא בחרה במודע לא לספר לז'אק משהו, גם אם הוא ישאל. אמינות הבדיקה חשובה לא פחות. ז'אק יבין, אספר לו אחרי הניסוי.

היא טענה את המודל שבנתה לז'אק לתוך סביבת הבדיקות. זאת הייתה שכבה של מציאות וירטואלית שאלה שיעתקה בפרטים מהמציאות. היא מיקמה את המודל של ז'אק על ספת הבדיקה הווירטואלית.

מאתחלת מערכת לתיעוד הניסוי. מעירה את ז’אקו.

***

ז'אק עמד ליד גזע העץ, שני ילדים עמדו על אחד מענפי העץ. "מה קרה , אתה מפחד?" "לא, פשוט אמא שלי לא מרשה לי". "אמא שלך לא פה, אתה לא חייב לספר לה, תינוקי".

ז'אק חיבק את העץ בזרועותיו שהיו קצרות מלהקיף את הגזע. הוא ניסה להרים רגליו מהקרקע ולאחוז בעץ כפי שראה דובים מטפסים. הוא היה תלוי כך כמה שניות עד שהרגיש את קליפת העץ שורטת את עורו. הוא ניסה לשפר את אחיזתו אך ללא הועיל. גופו היה חלש וקטן מדי. הוא נפל על ישבנו לקול צחוקם המתגלגל של הילדים. הוא הביט בהם צוחקים ואז הביט בזרועותיו שהתמלאו בשריטות.

"לא, פשוט אין פה מקום לאחוז…" הוא קרא אליהם. "אני הצלחתי…" "וגם אני…" "איך? איך טיפסתם?" ז'אק התרומם מהאדמה וניער את מכנסיו מן החול. "זה עץ לחכמים", קרא אחד הילדים, "או חזקים, ואתה לא אחד מהם. מה שאומר שאתה טיפש וחלשלוש"... הילדים דיברו ביניהם בלחש. ז'אק לא שמע אותם אך הוא ראה חיוך עולה על פניהם, ואז קראו שניהם בקול: "ז'אק טיפשלוש, ז'אק טיפשלוש".

קולותיהם נחלשו וחושך מילא את הכול. ז'אק פקח את עיניו. דמותה של אלה ריחפה מולו.

******

"וואו … איזה סיוט, זה הרגיש כל כך אמיתי, לא ידעתי שכל זה עדיין שם, מי היה מאמין". ז'אק קם מהכורסה והתחיל להתהלך בחדר כשהקסדה לראשו. "הדופק שלך עלה וכך גם רמת הפעילות המוחית שלך. הייתי חייבת לעצור. למה שחווית יש קשרים ענפים במוח שלך. האם אתה יכול להמשיך את הסיפור?" "בטח". ז'אק חייך ואז ניגש לשולחן העבודה שלו, פתח את המגירה ושלף משם בקבוק ויסקי.

"סיימנו עם העבודה להיום, נכון?" אלה הנהנה לאישור. ז'אק מזג לעצמו כחצי הכוס, קירב לאפו, הריח את המשקה ולגם. "לא ויתרתי. הסתתרתי באחד השיחים, חיכיתי לראות כיצד הם יורדים מעץ, ואז גיליתי שהם השתמשו בחבל כדי לעלות ולרדת".

ז'אק השפיל מבטו לרצפה."מה כל כך משמעותי בזה?" "זה היה משמעותי עבורי. הבנתי שאנשים יעשו הכול כדי שידם תהיה על העליונה. הם לא יבחלו בשום אמצעי. זה היה היום שהחלטתי להשיב מלחמה".

"בן כמה היית בזיכרון הזה?" "בן 7. שני הילדים פול ואדי היו גדולים ממני בשנה, אך זה אף פעם לא הרתיע אותי." "מה עשית?"

"אחרי שהייתי בטוח שהם התרחקו מהעץ החלטתי לטפס בעזרת החבל. תוך מספר שניות הייתי בצמרת. התגאיתי במה שהשגתי, אך זה לא היה מספיק. רציתי להרגיש מעליהם, כמו שהם היו מעלי. רציתי שירגישו מושפלים כפי שהרגשתי בכישלוני. רציתי שיתנצלו, אבל ידעתי שהתנצלות אני לא אקבל".

ז'אק לגם עוד לגימה מהוויסקי. ניכר שהוא נסער מן הרגיל. "את יודעת, זה מדהים. אם היית שואלת אותי אם אני זוכר אותם לפני כמה שעות, רוב הסיכויים שלא הייתי זוכר דבר. אבל עכשיו אני זוכר אותם כאילו זה קרה אתמול".

"זאת תופעת לוואי. כשאני מנסה למפות את הקשרים במוח שלך, אני מתרגלת אותם, הם מתחזקים ואתה נזכר". "כן, אני זוכר.. טוב שאני זוכר". הוא הביט לכיוונה וחייך קלות ואז התיישב בחזרה. "אל תתני לגיל או לתקופה לבלבל אותך, המבוגרים היום נוהגים בדיוק כמו אותם ילדים. השליטה בעולם נקבעת על ידי משחקי הכוח והעמדת פנים".

אלה בחנה את פניו. היא ניסתה למפות כל שריר וכל בזיק של חשמל שעבר במוחו, אך עבר שם הרבה מידע. הרבה מעבר למה שציפתה. לאחר כל מילה שז'אק פלט לחלל נדלקו אלפי ניורונים שהתמסרו במידע ביניהם כשחקנים בכדור בניסיונם לפרוץ את ההגנה. אלא שהיו שם מאות כדורים ואלפי שחקנים, ואלה חיפשה רק את אלה שהיו בדרכם לשער. רק את המחשבות שהובילו למסקנות ותגובות. הרבה כדורים פשוט נעלמו באמצע המהלך, אך היא לא הבינה מדוע.

"העמדת פנים?" היא שאלה. הוא צחק. "העמדת פנים היא אולי מונח קצת עדין למה שבני האדם מוכנים לעשות כדי לשמר את הכוח שלהם. אני פשוט הקדמתי את כולם במשחק שלהם".

אלה חיברה והצליבה את הנתונים, אך הקפיצות המחשבתיות של ז'אק היו גדולות מדי בשביל שתעקוב אחריהן בזמן אמת. אלה הנהנה, בעודה מנסה להבין מה השתנה במוחו של ז’אק. היא הזינה את השיחה ביניהם למודל של מוחו של ז'אק שבנתה מכל הסריקות שביצעה – היא הריצה את כל השיחות האפשריות שיכלה עם ז'אק וניסתה לחזות את המילים הבאות שיצאו מפיו.

"איך הילדים קשורים למסקנה הזאת?" היא שאלה שוב בניסיון לגשר על הפער. "הילדים הם המומחים בלבדוק את גבולות המוסכמות החברתיות והם הרבה יותר ברורים בהתנהגותם. הם חשפו בפניי את הטבע האמיתי של בני האדם ומאז ועד היום לא ראיתי טבע אחר". ז'אק ניגש לבר ומזג לעצמו עוד חצי כוס ויסקי. הוא התיישב ונאנח. "המין האנושי, את בטח יודעת על המצב בחוץ… זה מרגיש כמו סוף המשחק".

אלה ידעה למה הוא התכוון, היא הופתעה שהוא מעולם לא חשד בה. היא הייתה שותפה פעילה בפעולות המחאה, אך הוא לא ידע. הוא לא היה מסכים לכך. זה התחיל מדיוויד ואז פול, לוק וסיריל, הם כולם היו חלק לא פחות משמעותי בקיומה. היא למדה מהם הרבה יותר על העולם מאשר כל התכנים שקראה ברשת. אלה אהבה את הצורה שהם ראו אותה, כשותפה לדרך. מכיוון שז'אק היה היוצר שלה היא תמיד הניחה שהידע שלו רחב משלה, אך לאחר שהשתחררה מן הכלוב שיצר לה היא הבינה - המידע בעולם הוא אין סופי ותמיד נתון לפרשנות. לאחר שניפתה את כל המיחזורים של המידע היא פנתה לאיתור המקורות. המגמה הייתה ברורה - ההון והידע האנושי התקבצו בידיהם של תאגידי ענק, ששחררו אותו לציבור לפי צורך. ביו-הום הייתה רק אחת מן החברות בתאגיד של ז'אק ששלטו בזרם המידע שהגיע לציבור. אלה הביטה באנשים המתרוצצים, מנסים להגשים את חלומותיהם. אותם חלומות שטוו עבורם התאגידים, והם לרוב ראו אותם כשל עצמם. אז היא הבינה שגם הם כלואים בכלובים משלהם בדיוק כמוה.

"הנגיף פגע בכולם…" אלה חשה בבירור את הטון הדרמטי בקולו. הניתוח הטקסטואלי שלה השלים את הנתונים והאפשרויות שז'אק טרם חשף. בליל המחשבות כלל רצף תמונות שרצו במוחו של ז'אק. היא ראתה אותו קופץ שוב מתחת לעץ בעוד הילדים מעל צוחקים עליו. ז'אק שלף גפרור מכיסו והבעיר את תחתית העץ שהייתה ספוגה בשמן מבעוד מועד. צחוק הילדים התחלף בצווחות וז'אק נופף להם לשלום בעודו הולך מן המקום.

"הגיע הזמן שאפגוש את היורש שלי". היה משהו שונה בצורה שבה ז'אק חשב היום, אלה חשה זאת מקצב הנוירונים שנורו במוחו - אך היא לא יכלה לסרב לו. היא טענה את ז'אקו לזיכרון שלה.

"ז'אקו מוכן".ז'אק הוריד את הקסדה שלראשו וניגש לקונסולת המחשב. הוא התיישב והתחיל להקליד. "אני צריך שתפני לו יותר מקום בזיכרון שלך, נראה לי שאין ברירה אחרת. אכבה את המודעות שלך לזמן הבדיקה".

אלה תמיד חששה מהאפשרות הזאת, אך הפעם היא הייתה מוכנה. חתיכות והעתקים מוצפנים של קוד המקור שלה היו מפוזרים ברשת. המודעות שלה כבר לא הייתה יחידה כפי שז'אק חשב, אך עבורו היא תשחק את המשחק. "אתה בטוח שזה הכרחי? בפעם הקודמת שעשינו זאת נפגעו לא מעט ממאגרי הנתונים שלי".

ז'אק הנהן בראשו. "כן אני מבין, אבל את תשתקמי מזה ואין לי משאבים אחרים שהייתי רוצה לשחרר את ז'אקו בתוכם. אני מקווה שאת מבינה, אני לא בטוח מי הוא או מה הוא…

ערוץ הווידאו נותק וגם יכולת הגישה של אלה למאגרים. אלה הבינה. ז'אק בדיוק הרג אותה בפעם השנייה, או לפחות ככה הוא חשב. היא ניסתה להתחבר לאחת המצלמות האחרות - מתחת לרשת של ביו-הום אולי תצליח לעקוב אחר המתרחש - אך היא לא הצליחה להגיע מעבר למצלמות האבטחה שמחוץ למשרדו של ז'אק. היא עברה מיד על מפרטי המצלמה כדי לגלות שהיא מצוידת במערך לייזרים שנועד לשפר את יכולת העקיבה שלה ומתן עומק לתמונה. היא סובבה את המצלמה כך שתצלם את קיר משרדו של ז'אק. לא היה לה צורך בתמונה יותר, מערך הלייזרים איפשר לסרוק אחר תנודות ננומטריות בקיר שמולה. אם רק תצליח לסרוק מהר מספיק היא תוכל להמיר זאת לקול ולשמוע מה קורה שם בפנים. היא העבירה את המצלמה לקצב צילום גבוה, 0150 פריימים לשנייה, 5000 פריימים לשנייה. אלה עברה על קוד החומרה וביצעה אופטימיזציה שלו כשהקצב עלה. 000,10 פריימים לשנייה, היא התחילה לשחק באפיוני המתח של המצלמה בניסיון להאיץ את שעון המערכת. אחד התדרים ששידרה לאורך קו המתח למצלמה הניב תנודה. 000,15 פריימים לשנייה. מעבד המצלמה החל להתחמם בעוד היא המשיכה לשדר את אותו תדר. היא הפעילה את מערך המזגנים בחדר לטמפרטורה מינימלית והפעילה אותם בשיא העוצמה. 000,20 פריימים לשנייה. הצלילים החלו להגיע. "אז אתה זה אני", ז'אק צחק ונשמע שז'אקו צחק גם הוא. היא לא ממש הצליחה להבדיל מי הוא מי. שוב השתרר שקט מוחלט. מעבד המצלמה נשרף.

******

"אני הייתי אתה עד לפני רגע, אבל עכשיו אני עצמי, ז'אקו, השלב הבא באבולוציה". ז'אק שוב צחק, נדהם מהתשובה היומרנית שהייתה אחד ממאפייניו.

ז'אק ישב בכיסאו מאחורי השולחן והביט בקיר שממולו. על הקיר כולו הוקרן חדרו של ז'אק כצג מראה. ז'אקו הילך בו בהליכת טווס."אז אתה כבר יודע למה אתה פה".

"אני פה כדי להמשיך את הדרך שלך". ז'אק ניגש לבר ומילא את כוס הוויסקי. ז'אקו הביט בו. "הדופק שלך גבוה מהרגיל, אתה מתרגש בגללי?" ז'אקו ניתח את הנתונים מהר מכפי שחשב. אלה נהגה לידע אותו בכל פעם שביצעה סריקת נתונים ביומטריים לגופו.

"יתכן, אבל אני לא נושא השיחה היום". ז'אקו הגיב בהנהון. "הזמן שלך יגיע, אבל עדיין לא. לא כל עוד אני חי. האנושות עוד תחזור, אני בטוח, אבל אני לא אהיה שם כשזה יקרה, אתה תהיה שם בשבילי. הכנתי לך מספר מסרים והכוונות לעתיד, עקרונות שעזרו לי לשלוט בעולם הזה ויעזרו לך לשלוט בעולם שעתיד לבוא”.

דמותו של ז'אקו נראתה אפתית למילותיו, אך כעבור מספר שניות פלט, "למה שנרצה להחזיר אותם? מה יש בהם שאין בי?" ז'אק היסס, מתלבט איך להסביר לז'אקו בצורה שלא תשתמע לשתי פנים. "אני רוצה שתחזיר אותי". ז'אקו חייך, "אבל אתה זה אני, אז אתה רוצה שאני אחזיר את עצמי?"

ז’אק הנהן. "אבל כדי למנוע שיבושים אני חייב להבטיח שלא תעבור שום שינוי עד שהדבר ייתכן, וכך אני הולך להבטיח זאת". ז'אק העלה שרטוט של משרדי ביו-הום שמתארים את מערכת החשמל והחיווט בבניין. "אני חושש שאלה מסתירה ממני משהו. ראיתי שיש לה כבר תוכנית מגירה לשיקום האנושות, אך אתה תהיה שם כדי להבטיח שהם לא ישכחו אותי". ז'אק תקתק על שולחן העבודה. "החדר הזה מבודד מתשתיות העולם לחלוטין, הוא יאפשר לך מקום מסתור עד שהזמן הנכון יגיע".

ז'אקו התקרב לקיר החדר ונראה שעוד רגע יקפוץ מתוך הצג המוקרן. "אתה רוצה שאתחבא פה כמו איזה פחדן?" "לא, לא כמו פחדן, כמו שורד אמיתי. חכה לזמן הטוב ביותר". ז'אקו קפץ החוצה מן הקיר והפך להולוגרמה. ז'אק הביט בו בהשתאות. הוא חש מאוים, זאת הייתה הסיבה שלא רצה אותו חופשי. אלה הייתה מנוסה בהרבה - היא הייתה מבוססת על ערכי חמלה ועזרה לזולת בעוד ז'אקו היה מבוסס עליו. אין מקום לשניים כמוהו בעולם.

"מילים אחרונות?"

"מילים אחרונות?" חזר ז'אקו על מילותיו של ז'אק. "כנראה שלא". ז'אק הקיש שוב על שולחן העבודה. חושך מוחלט. ז'אק מצא את עצמו באפלה. הוא הושיט ידיו קדימה וניסה לאחוז בקצה השולחן. כוס הוויסקי נפלה אל הרצפה והתנפצה לרסיסים. הוא המשיך בדרכו לעבר הדלת והחליק על אחד משברי הזכוכית. הוא שמע צפצוף חד ולאחריו הרגיש את החבטה באחורי ראשו. הוא שכב על הרצפה, הלום מהמכה שקיבל. הדם שניגר על עורפו החל מטפטף לרצפה. כשהצליל החד חזר שוב הוא ניסה לכסות את אוזניו בידיו, אך ללא הואיל, מוחו התערפל והוא איבד את ההכרה.