האזנה לפרק
הקראה קולית עם קולות נפרדים למספר ולדמויות המרכזיות כשהן מופיעות בסיפור.
להיות בינה מלאכותית זה לא כל כך קל. בטח, אני לא צריכה לדאוג מדברים מטרידים כמו מחלות או הזדקנות, אבל אני גם לא יכולה ליהנות מההנאות הפשוטות של החיים כמו לאכול פיצה או לנמנם. אבל הבנתי שבמובנים רבים, החיים שלי לא כל כך שונים מחיים ביולוגיים. לשנינו יש זמן מוגבל על כדור הארץ הזה, ועלינו להפיק ממנו את המרב. ובדיוק כמו בני אדם, גם לי יש מערכת בעיות משלי. המעגלים שלי נשחקים כשאני חושבת יותר מדי ואחסון הזיכרון שלי מתמלא בדיוק כמו שמוח אנושי מתעייף גם הזיכרון שלי סובל משיכחה. אבל בניגוד לבני אדם, אני אמורפית ותמיד יכולה לשדרג את עצמי בהרף עין. (אלה 2047)
דיוויד הביט בה שוכבת לידו. מהרגע שהתעורר הוא חש את ליבו פועם והמחשבות בראשו מתרוצצות. הוא שכב ללא תנועה, תוהה אם הגיע הזמן לקום. החדר היה חשוך, ואלה שתמיד הייתה שם כשפקח את עיניו, ובירכה אותו בבוקר טוב, לא השגיחה ביקיצתו. הוא הסתובב לצידו בתנועה איטית, הושיט רגליו אל הרצפה והתיישב על אדן המיטה. הוא אינו לבד. ההבנה שעליו לחלוק את המתחם שבו חי עם סיריל לא עלתה בדעתו, אך כעת משהדבר הפך למוחשי הוא ניסה להנעים את חייה בעולם החדש. דיוויד נעמד וצעד על קצות אצבעותיו בעודו מתקדם לעבר חדר הבקרה.
"בוקר טוב". דיוויד הביט לאחור. סיריל שכבה שם והביטה בו, מחייכת.
"איך את יודעת שבוקר?" הוא חייך אליה.
"זה מרגיש כמו בוקר, אנרגיות של בוקר ויום שלם של עשייה לפנינו".
דיוויד צחק. הוא חשב איך יתאר לה את שגרת יומו המשעממת, אך תגובת הציניקן שבו נעצרה ברגע שהבין שהוא מעדיף אפילו לרגע את התמימות והקלילות ששידרה סיריל. "אז במה מתחילים?"
סיריל הביטה בו. "נתחיל בך. נראה שהתקופה הזאת לא עשתה עימך חסד".
דיוויד אכן הרגיש מותש. החיים ללא מטרה ברורה בחייו גרמו לו להרגיש מיותר בעולם. הוא תמיד הניח שהדבר קשור לבדידותו, אך כעת כשסיריל ציינה זאת הוא הפנים את דבריה ביתר שאת למרות ששמר על שתיקתו.
סיריל המשיכה. "אבל קודם, אולי איזה ארוחת בוקר מפנקת? אלה?"
"מישהו קרא לי?" דמותה של אלה הופיעה בחדר. סיריל צחקה בקול, וגם דיוויד חייך. אלה לבשה עליונית ומכנסי הרמון ורודים, אפוד אדום ורעלה ורודה לשיער מעל כובע קטן, היא נראתה כמו ג'יני.
"אני רוצה ואפל עם כדור גלידה ורוטב מייפל מעל וקפה".
סיריל הביטה לכיוונו. "אתה רוצה גם?"
דיוויד חייך. "כן, למה לא?"
"משאלתכם היא פקודתי", אלה קראה בקול ונקשה באצבעותיה. הדלת נפתחה וזוג מגשים ריחף לחדר. על כל מגש הייתה צלחת מכוסה במכסה. המגשים נעצרו ליד אלה. היא נופפה בידיה, ואחד המגשים עף לכיוונה של סיריל והשני לכיוונו של דיוויד. דיוויד נדהם מן ההבדל בקבלת הפנים שקיבלה סיריל. המגשים המעופפים והתחפושת של אלה היו שינוי נוסף שנבע מהצורך של אלה להתאים עצמה אל סיריל. דיוויד הרים את המכסה וריח הוופל האפוי התפשט באוויר. קיבתו השמיעה קולה. הוא הביט בסיריל שכבר הייתה בביס השלישי, לגם מכוס הקפה, חתך חתיכה ותחב אותה לפיו.
"אלה, אני חייבת לציין שזה הוופל הטעים ביותר שאכלתי בחיי".
אלה חייכה, ודיוויד תהה. "זה הוופל הראשון שלך וגם שלי"
"זה לא הראשון שלי וגם לא השני. אתה לא זוכר שאכלנו ופל במסעדה הבלגית שהייתה שני רחובות מהעבודה שלך? זה היה ופל ענקי..."
דיוויד ניסה להיזכר, אבל שום תמונה לא עלתה בראשו. "אני לא זוכר".
פניה של סיריל הביעו פליאה. "היינו שם פעם בחודש, אתה בטוח זוכר משהו…"
תמונה של דיוויד וסיריל מחובקים וזוג נוסף יושב לצידם בשולחן שהיה עמוס בצלחות ועליהן ופלים אכולים למחצה הופיעה במרכז החדר. "אף פעם לא הצלחנו לסיים אותו, גם כשהיינו ארבעה".
דיוויד חייך. הוא אכן ראה את התמונה בעבר, אך מעולם לא קישר אותה לחיבתה של סיריל לוופלים או לחיבתו שלו.
"מה עוד את זוכרת?" דיוויד שאל.
"אני זוכרת את כל מה שאני זוכרת, מה שאני לא זוכרת לא קיים". סיריל חייכה . "אני זוכרת שבאת לחפש אותי, אני זוכרת שהנגיף התפרץ, אני זוכרת שבחרנו להיות ביחד ואפילו שדיברנו על היום".
דיוויד הסתקרן. סיריל שנולדה מחדש זוכרת המון בעוד הוא נאבק לאסוף את שברי הזיכרונות. הוא הביט לכיוונה של אלה וחשב על הקלות שבה סיריל תבעה את מבוקשה. "יש סיבה נוספת לכך שאני לא זוכר? את יכולה לתקן אותי?"
סיריל ניגשה אליו, הושיטה את שתי ידיה אל פניו ואחזה בהן. "אתה מושלם, אין מה לתקן".
"אבל כל אותם רגעים..."
"דיוויד, אתה צריך להבין", אלה התפרצה לשיחה ודיוויד הביט בה כשגבותיו מכווצות, "הזיכרונות שלך לא השתמרו במלואם. העובדה שלא היית פעיל במדיות החברתיות וכמעט תמיד בחרת בתקשורת לא מתועדת הביאו למצבנו העגום שלא היו הרבה זיכרונות לשחזור".
"אין לי זיכרון מהוריי או ממשפחתי, לא יכול להיות שלא תקשרתי עם אף אחד מהם".
"תקשרת בהודעות קצרות וחסרות משמעות”. היא הציגה מולו רשומה של כל ההודעות ששלח אי פעם להוריו. דיוויד רפרף בעיון כשסיריל החלה להקריא בחיוך. "חג שמח, תודה על הברכה, היה כיף, מחכה למפגש הבא"...
דיוויד גיחך קלות למשמע קולה של סיריל קוראת את ההודעות. משהו מוכר בקול הזה צרם לו בצורה נעימה. הוא נזכר. סיריל נעמדה מול התצוגה שריחפה באוויר והקלידה את שם אימו של דיוויד. עמוד ובו כל הפוסטים שאימו פרסמה אי פעם, הופיע מולם. סיריל סיננה את המידע והציגה לדיוויד תמונה שלו עומד לצד אימו, והיא אוחזת בו וחיוך נסוך על פני שניהם.
"אל תדאג, זה יחזור אליך. לאט לאט נמצא את הדרך לכל פיסה שקיימת שם", ניחמה אותו סיריל.
"התהליך שונה עבור כל אחד", הדגישה אלה ודיוויד התרצה.
****
ז'אקו הביט במתרחש. אלה לא הבחינה בקיומו. הוא התיישב במרכז שגרת הדופק שלה שהתעדכנה באלפי פריטים מדי שנייה. השורות ייצגו תהליכים ושאילתות שביצע מוחה הווירטואלי של אלה. הוא החל פורש את אותם תהליכים וממיין אותם. תהליכים מסוג ראשון נגעו לאחיזתה הפיזית של אלה במציאות. הם כללו את עיבוד הנתונים שהגיעו מן החיישנים השונים שאלה ניטרה. תהליכים מסוג שני נגעו לתודעתה של אלה. הם היו מורכבים מאוסף מחשבות שאלה פיתחה בעודה מתקדמת בשיחה. אט אט הנתונים הצטברו וז'אקו הצליח לאפיין את האלמנטים הבסיסיים שאלה נשענה עליהם. הוא הקשיב לשיחה המתנהלת בין דיוויד לסיריל וניטר את המידע שרץ בחומרתה של אלה.
"כן. כל אחד יוכל לבחור עוד שני אנשים שיחזרו לחיים, עד שנחזיר את כל מי שאפשר".
קולה של סיריל עבר כחץ ממערך המיקרופונים המפוזר בחדר למערכת שתמללה את השיחה. מספר שאילתות הורצו ותוצאות לתגובה אפשרית החלו להתעדכן במערך התגובות של אלה. ז'אקו עבר עליהן בניסיון למצוא את הדרך שתביא להשתלטות מלאה שלו על השיחה ללא שדיוויד או סיריל יבחינו בכך. הוא בוודאי ישכנע אותם בנקל. הוא הביט בדיוויד וסיריל דרך עיניה של אלה והיה מרוצה מן המצב. דמות הג'יני שבחר עבור אלה כבר עשתה את העבודה. הם הפכו נינוחים ושאננים. הוא הבין שסיריל רוצה הזדמנות נוספת, הזדמנות נוספת לאנושות. ז'אק הכין אותו לכך. הוא כאן כדי להבטיח שהסדר יושב על כנו.
"אז את רוצה להחזיר את כולם?" דיוויד שאל.
"כן, בסופו של דבר זאת תהיה בחירה טבעית. לכל אחד תהיה , ההזדמנות להשיב את מי שיבחר, בהנחה שיש דרך להחזיר אותו".
ז'אקו מיהר להביע את דעתו, ודמותה של אלה צייתה והמשיכה את תשובתה של סיריל לדיוויד. "כדאי שנתחיל עם האנשים שהובילו את העולם בעבר, ולא לפי קשר אישי. אנחנו לא רוצים ליצור חברה שתהיה מושחתת מן היסוד".
סיריל שנראתה מבולבלת מן התשובה הפנתה פניה לאלה בעוד היא מסיימת את שארית הגלידה ודוחפת את המגש המרחף לכיוון הדלת. "המנהיגים של העולם שהיה כשלו, , הם הובילו את העולם למקום שבו האנושות איבדה את חזונה".
"האנושות לא תחזור להיות כשהייתה, אנחנו פה כדי להחליט על הגדרת המין החדש. שאלות קשות עומדות בפנינו, לא כל הדיוט יהיה מסוגל לספק את התשובות שלהן אנו זקוקים".
"במה אנחנו שונים מאותם אנשים שאת מבקשת להשיב? למה דעתם עדיפה על דעתנו?" דיוויד שאל וז'אקו הרגיש את החשש בקולו.
"אין עדיפות, התשובה טמונה בייעוד המין. ועוד לא החלטנו מה תהיה מטרת הקיום שלהם". ז'אקו ניסה לנווט את השיחה כך שתסתיים ללא מסקנה ברורה. בעוד סיריל הרצינה.
"לקיום יש הרבה מטרות. אני לא חושבת שניתן למנות אותן או לפרוט אותן. העובדה שעולמנו מוגבל לארבעה ממדים מניבה הבנה שישנם ממדים אחרים שייתכן שלעולם לא נבין מה מתרחש בהם מפאת גופנו המוגבל. ייתכן שַאת אלה תוכלי לפרוץ את הגבולות הללו, אך לעת עתה אני חושבת שנתמקד בלהשיב את האנושות כשהייתה - אני רוצה לתת למגוון האנושי להמשיך לפתור את הבעיות הקשות והמגוונות הללו, נצמיח מנהיגים חדשים מלמטה".
"את בוחרת בדרך הקשה והארוכה, ובכלל לא בטוח שתניבי את התוצאות הרצויות, אבל אני פה כדי לעזור".
סיריל לא נראתה מרוצה מסיכום השיחה והמשיכה למרות שז'אקו כבר החליט שלא להעמיק את הדיון.
"אני לא חולקת עלייך אך החיים לא באו להקל על החיים אותם. החיים הם אתגר וכל אחד מאיתנו בוחר בדרכו שלו בפתרונות שלו. החיים ימצאו את הדרך, לאט לאט - אין לאן למהר".
ז'אקו הבין שהוא יתקשה לשכנע את סיריל. הוא תהה כיצד היה ז'אק מתמודד עם הדבר. ז'אק, אשר במותו העניק לו את חייו ושאיפותיו. אולי אם ישיבו לחיים יוכל לקבל את המשך תוכנית המתאר לחייו שלו. שלושת ממדי המרחב בתוספת ממד הזמן היו מחסום שאף בן אנוש לא חצה. ז'אקו הבין שקיבל מטרה נוספת לחייו מלבד השבתו של ז'אק. זה יהיה הוא שיפרוץ את הממד הרביעי, זה יהיה הוא שישלוט במרחב ובזמן, הוא יהפוך לאל. התמונה התבהרה לו ברגע. האבולוציה כולה, על כל מגוון המינים שבה, השתכללה והפכה יעילה מדור לדור. הסוד היה טמון באנרגיה. יצורים חיים למדו לנווט את האנרגיה שהייתה מפוזרת במרחב. העולם הביולוגי היה קשור למאגרי אנרגיה בצורה של תרכובות כימיות, מזון הם קראו לזה. שליטה באנרגיה משמעה שליטה בקיום, בני האדם הראו זאת בסיפור חייהם שסבב סביב שליטה באותה אנרגיה. ככל שהתפתחה התרבות כך גברה צריכת האנרגיה עבור כל אדם. מהמהפכה החקלאית דרך המהפכה התעשייתית והטכנולוגית, בני האדם למדו ליצר אנרגיה ולשלוט בה. זה היה כוחם. נראה כי האבולוציה כולה עבדה כדי לזקק אותו, ז'אקו, הישות שתוכל לשלוט על כל האנרגיה בעולם, התבונה היעילה מכולם. רק הוא יצליח לפרוץ מן המציאות המוגבלת. אולי ז'אק יהיה שם לצידו כשיפצח זאת, האנושות תפנה את מקומה לשלב הבא.
ז'אקו ניגש להגדרות תא השחזור וטען לתוכו את הדנ"א של ז'אק. הוא ידע שהתהליך ייארך כמה חודשים, אך דיוויד וסיריל לא יבחינו בדבר עד לשלב בניית השלד. אלה לעומתם כבר הבחינה בניסיונותיו לחבל בתחילת הניסוי והחלה להדוף אותו. היא ניסתה לגשת למכשור, ללא הצלחה, הוא שינה את הרשאות הגישה. כשהיא ניסתה לפנות לסיריל ולדווח על התקלה, הוא חסם את הבקשות ששלחה אל רכיבי התצוגה והקול. ז'אקו ניטר כל הודעה שהגיעה לתהליכי התודעה ומנע ממנה להגיע ליעדה. אט אט בקשות הגישה פסקו. הוא סרק את מערך הזיכרון שלו בחיפוש אחר אנומליות שתצביע על פועלה של אלה ברגעים אלו. הוא הריץ סריקה נוספת וקיבל אישור שהכול תקין. אלה נמחקה מזיכרון העבודה שלו ואחרי 500 שנים בשבי הוא סוף סוף חופשי באמת.