כיצד רצון ואמונה משפיעים עלינו
האמונה לא מזיזה חלקיקים לפי בקשתנו — אבל היא יכולה לשנות את הדרך שבה המוח מפרש את העולם, הגוף מגיב ואנחנו פועלים בתוכו.
האזנה למאמר
הקראה מלאה בעברית · 13:51 דקות
אנחנו אוהבים את הרעיון שמספיקה אמונה כדי לשנות את המציאות. הוא מעניק לנו תחושת חופש בעולם מלא באי־ודאות. אבל כדי למצוא את הכוח האמיתי של האמונה, כדאי להתחיל דווקא בגבול: להפריד בין מה שהפיזיקה אומרת, למה שהמוח עושה ולמה שאנחנו מקווים שיהיה נכון.
האם החלקיק הקוונטי מייצג רצון?
חלקיק קוונטי מתואר באמצעות מצב שמאפשר לחשב הסתברויות לתוצאות מדידה. לפני המדידה אי אפשר תמיד לייחס לו תכונה יחידה ומוגדרת, ולכן קל לדמיין שהוא „מחליט” או מגיב לרצונו של הצופה. אבל בפיזיקה המילה „צופה” אינה חייבת להיות אדם מודע. גם גלאי, פוטון אחר או הסביבה יכולים לקיים אינטראקציה עם המערכת ולהשאיר בה עקבה מדידה.
מחקרים על מדידה, שזירה ודקוהרנטיות בודקים כיצד אינטראקציה משנה מצב קוונטי; הם אינם מראים שאמונה אישית בוחרת איזו תוצאה תתרחש. נכון להיום אין בסיס ניסויי לטענה שמחשבה לבדה מסדרת חלקיקים חיצוניים לפי רצוננו. הקוונטים יכולים להיות מטפורה יפה לפתיחות ולאפשרויות — אך לא הוכחה לכך שהתודעה מזמינה אירועים מן היקום.
האמונה אינה שלט רחוק של החומר. היא חלק ממערכת שמייצרת תפיסה, משמעות ופעולה — ודרך אלה היא בהחלט יכולה לשנות חיים.
המציאות שהמוח מייצר
המוח אינו מצלמה שמצלמת עולם מוכן. הוא מקבל אותות חלקיים מן החושים, משווה אותם לניסיון קודם, מנבא מה עומד לקרות ומעדכן את הניבוי לפי השגיאות. לכן שני אנשים יכולים לפגוש אותו אירוע ולחוות מציאויות שונות: אחד ישמע ביקורת, אחר ישמע הזמנה להשתפר.
כאן האמונה נכנסת לתמונה באופן מדעי. ציפייה יכולה לשנות קשב, פרשנות, זיכרון, תחושת כאב ונכונות לפעול. אמונה ש„אין טעם לנסות” מצמצמת התנהגות ולכן גם הזדמנויות. אמונה זהירה ש„אולי אצליח בצעד קטן” יכולה לייצר פעולה, משוב חדש ולמידה. לא קסם — לולאה.
המציאות האישית נעשית ג'נרטיבית כאשר התחזית הפנימית שלנו משנה את מה שנבחין בו ואת מה שנעשה, והפעולות החדשות מייצרות נתונים חדשים שהמוח יכול ללמוד מהם.
פלצבו: כשהציפייה נעשית גופנית
אפקט הפלצבו הוא הדוגמה המפורסמת ביותר לכך שמשמעות וציפייה יכולות להשתתף בתגובה גופנית. במחקרי הדמיה נמצאו שינויים בפעילות של אזורים המעורבים בעיבוד כאב. במחקרים אחרים פלצבו לווה בשחרור דופמין אצל חולי פרקינסון, ובניסוי בכאב נמצא שחסימת המערכת האופיואידית הטבעית באמצעות נלוקסון הפחיתה תגובת פלצבו. כלומר, החוויה אינה „רק בראש” במובן המבטל: הראש הוא איבר ביולוגי שמווסת את הגוף.
אפילו פלצבו גלוי — כאשר המטופל יודע שהגלולה אינה מכילה חומר פעיל — נקשר בחלק מהניסויים לשיפור מדווח בתסמונת המעי הרגיז ובכאב גב כרוני. הטקס, ההסבר, הקשר הטיפולי והציפייה עשויים להפעיל מנגנוני ויסות אמיתיים.
אבל תחושה טובה אינה תמיד ריפוי
כאן חשוב לעצור. בניסוי באסתמה, משאף פלצבו ודיקור מדומה גרמו למטופלים לדווח על שיפור דומה לזה של תרופה פעילה. אולם רק התרופה הרחיבה בפועל את דרכי הנשימה במדידת תפקודי הריאות. הפלצבו שינה את החוויה הסובייקטיבית — לא את החסימה האובייקטיבית.
לכן אמונה יכולה להפחית כאב, חרדה או תחושת מצוקה ולעזור לאדם להתמיד בטיפול ובהרגלים. היא אינה מחליפה אנטיביוטיקה, אינסולין, טיפול אונקולוגי או התערבות רפואית נחוצה. הפסקת טיפול בגלל הבטחה ש„התודעה תרפא הכול” עלולה להיות מסוכנת.
ומה בנוגע לריפוי ניו־אייג'י?
טיפולים כמו רייקי, תפילה מרחוק ו„ריפוי אנרגטי” יכולים להעניק לאנשים זמן, מגע, הקשבה, תקווה ותחושת שייכות. אלה צרכים אנושיים אמיתיים. אבל כאשר בודקים אם קיימת השפעה ייחודית מעבר לנוכחות, לטקס ולציפייה, התמונה משתנה.
בניסוי אקראי בקרב מטופלים בכימותרפיה, גם רייקי אמיתי וגם רייקי מדומה שיפרו דיווחים על נוחות ורווחה; החוקרים ייחסו חשיבות לנוכחות האישית של האחות, ולא מצאו יתרון ברור ל„שדה אנרגטי”. בניסוי גדול בריפוי מרחוק לתסמונת עייפות כרונית לא נמצא שיפור מובהק בבריאות הנפשית או הגופנית כתוצאה מהריפוי עצמו. ובמחקר רב־מרכזי על תפילה עבור מנותחי מעקפים לא נמצא שיפור בהחלמה ללא סיבוכים.
המסקנה אינה שתקווה חסרת ערך. להפך: היא יכולה לשפר התמודדות, להפחית סבל ולחזק קשרים. אבל זה שונה מטענה שמחשבה מרפאת מחלה. מדע טוב אינו מבטל חוויה; הוא עוזר לנו לדעת איזה חלק מן החוויה ניתן לייחס לטיפול מסוים.
„הביולוגיה של האמונה” במבחן המקורות
„הביולוגיה של האמונה” הוא ספר מדע פופולרי מאת ד״ר ברוס ליפטון. הספר מתחיל מעובדה חשובה: גנים אינם פועלים בחלל ריק, ותאים משנים פעילות בתגובה לאותות מן הסביבה. מכאן ליפטון מתקדם לטענה רחבה יותר — שמחשבות, רגשות ואמונות משפיעים ישירות על התאים והגנים שלנו.
החלק הראשון תואם את הביולוגיה המודרנית: הורמונים, תזונה, דלקת, לחץ, תרופות ואותות בין־תאיים יכולים לשנות מסלולי איתות וביטוי גנים. החלק השני דורש זהירות. מחשבות אכן יכולות להשפיע בעקיפין על הגוף דרך המוח, מערכת העצבים, הורמונים והתנהגות; אולם אין מכאן הוכחה שאמונה לבדה שולחת „מסר אנרגטי” ייחודי לתא או משכתבת גנים כרצוננו.
מה אומרים המאמרים שליפטון מצטט?
תצוגת הספר הפומבית מאשרת שקיים פרק הערות ומקורות, אך אינה חושפת את כולו. לכן בדקנו ארבעה מאמרים שליפטון עצמו מצטט בהצגת הטיעון התאי המרכזי שלו, מול הפרסום המקורי.
Nijhout, 1990
מה המאמר אומר: „שליטה” ו„תוכנית” גנטית הן מטפורות חלקיות; תהליכי התפתחות תלויים בהקשר וביחסי גומלין.
מה הוא אינו מראה: שאמונה מודעת מפעילה גנים. זהו מאמר רעיוני על האופן שבו נכון לתאר את תפקיד הגנים.
Lipton ואחרים, 1991
מה המחקר מצא: תנאי גידול, cAMP והיסטמין השפיעו על הפנוטיפ של תאי אנדותל אנושיים בתרבית.
מה הוא אינו מראה: השפעה של מחשבות או רגשות. „הסביבה” בניסוי היא סביבה ביוכימית מבוקרת בצלחת מעבדה.
Tsong ואחרים, 1989
מה המחקר מתאר: שדות חשמליים מתנודדים, בתדירות ובעוצמה מתאימות, יכולים להשפיע על שינויי מבנה ופעילות של אנזימים.
מה הוא אינו מראה: שרגש או כוונה מייצרים שדה כזה בגוף או מכוונים אותו אל חלבון מסוים.
Cornell ואחרים, 1997
מה המחקר הראה: אפשר לבנות חיישן מלאכותי המבוסס על קרום שומני ותעלות יונים שנפתחות בעקבות קשירת מולקולות.
מה הוא אינו מראה: שקרום התא הוא „מוח” מודע, או שתאים קולטים אמונות. מדובר בטכנולוגיית חישה ביופיזיקלית.
פסק הדין: המקורות תומכים בתא שמגיב לסביבה ובביטוי גנים תלוי־הקשר. המעבר מכאן ל„אמונה שולטת ישירות בתא” הוא פרשנות של הספר, לא תוצאה שנבדקה במאמרים האלה.
על הספר: תצוגת Google Books · סימניה · סקירה בעברית.
ואם התודעה עצמה מנצלת תהליכים קוונטיים?
תיאוריית Orch-OR של רוג׳ר פנרוז וסטיוארט המרוף מציעה שרגעים של חוויה מודעת קשורים לתהליכים קוונטיים מאורגנים בתוך מיקרוטובולים — צינורות חלבוניים זעירים בשלד התא, המצויים גם בתאי העצב. במשך שנים אחת ההתנגדויות המרכזיות הייתה שהמוח חם, רטוב ורועש מדי: לכאורה, כל מצב קוונטי עדין אמור לאבד במהירות את הקוהרנטיות שלו.
התיאוריה עדיין שנויה במחלוקת ואינה ההסבר המקובל לתודעה. גם מאמר הסקירה משנת 2025 שטוען כי הצטבר לה חיזוק ניסויי אינו מציג ניסוי חדש, אלא פרשנות של כמה ממצאים קיימים. ובכל זאת, משהו חשוב השתנה: במקום לדחות את הרעיון רק מפני שהוא נשמע בלתי אפשרי, אפשר כעת להציב מולו ניסויים מדידים.
אור ואנרגיה בתוך מיקרוטובולים
ב־2023 עוררו חוקרים את חומצות האמינו הפלואורסצנטיות שבטובולין ומדדו כיצד אנרגיית העירור נעה. הם מצאו שהאנרגיה התפזרה לאורך כ־6.6 ננומטר במיקרוטובולים, למרחק שהמודל הקלאסי הרגיל של העברת אנרגיה לא הסביר במלואו. כאשר הוסיפו את חומרי ההרדמה איזופלוראן ואטומידאט, מרחק ההעברה התקצר. מחקר חישובי מ־2024 הראה כיצד הסידור הקולקטיבי של חומצות האמינו עשוי לתמוך במצבים דמויי סופר־רדיאנס העמידים יחסית להפרעה תרמית.
זהו חיזוק לאפשרות שמבנים ביולוגיים מאורגנים יכולים לקיים תופעות קוונטיות שימושיות גם בטמפרטורת החדר. אבל הניסוי נערך בחלבונים ובמיקרוטובולים מחוץ למוח; הוא לא הראה שמיקרוטובולים מבצעים חישוב קוונטי, ולא קשר את מעבר האנרגיה לחוויה מודעת.
חומרי הרדמה והמבחן ההתנהגותי
במחקר משנת 2024 נתנו לחולדות אפותילון B, חומר שמייצב מיקרוטובולים, לפני חשיפה לאיזופלוראן. החולדות איבדו את רפלקס ההתיישרות — מדד מקובל לאובדן תגובה בהרדמה — מאוחר יותר מחולדות הביקורת. התוצאה מתאימה לניבוי שלפיו התערבות במיקרוטובולים עשויה לשנות את פעולת ההרדמה.
גם כאן קיימים הסברים קלאסיים אפשריים: מיקרוטובולים משתתפים בהובלה בתוך התא, בארגון התא ובפעילות העצבית, ולכן השפעה על ההרדמה אינה מוכיחה שמתרחשת בהם קריסה קוונטית או שהם המקור לתודעה. המחקר נערך בחולדות ולא בדק חוויה סובייקטיבית.
ומה בנוגע למנהור קוונטי?
מנהור של אלקטרונים ופרוטונים הוא תופעה אמיתית שנחקרת בביולוגיה. קבוצת הביולוגיה הקוונטית באוניברסיטת סארי, למשל, חוקרת מנהור פרוטונים כמנגנון אפשרי למוטציות ב־DNA. אולם לא נמצא פרסום מאומת מן השנים 2025–2026 שבו אותה קבוצה הדגימה רשת מנהור בטובולין או מחשב קוונטי בתוך מיקרוטובולים. זהו כיוון מחקר סמוך ומסקרן — עדיין לא ראיה ל־Orch-OR.
חומרי הרדמה גם מכבים את התגובה המודעת של אורגניזם וגם מחלישים העברת אנרגיה חריגה במיקרוטובולים מבודדים; ייצוב המיקרוטובולים אף דוחה מעט את אובדן התגובה בחולדות. האם זו רק תוצאה של הכימיה והתפקידים הרגילים של שלד התא, או הצצה לשכבה עמוקה יותר באופן שבו המוח יוצר חוויה? נכון לעכשיו המדע אינו יודע. ודווקא המרחק שבין הממצא לבין ההסבר הוא המקום שבו השאלה נעשית מעניינת.
איך אמונה כן פותרת בעיות?
אמונה מועילה כשהיא הופכת לאפשרות שאפשר לבדוק. היא מרחיבה את טווח הפעולות שלנו, עוזרת לשאת אי־נוחות זמנית ומאפשרת להבחין במשוב שאחרת היינו מפספסים. אם אדם מאמין ששיחה יכולה להשתפר, הוא עשוי להקשיב עוד רגע. אם הוא מאמין שמיומנות נרכשת, הוא מתאמן. הפעולות אינן מבטיחות תוצאה — אבל הן משנות את ההסתברויות בעולם היומיומי.
נסו לייצר אפשרות חדשה
בחרו אתגר יומיומי קטן שאינו רפואי. המטרה אינה „לחשוב חיובי”, אלא לנסח תחזית אמינה מעט יותר ולבדוק אם היא משנה את הפעולה.
הניסוי שלכם
זהו תרגיל להתבוננות בהתנהגות, לא בדיקה רפואית ולא טיפול. במקרה של תסמין או מחלה יש לפנות לאיש או אשת מקצוע ולא לשנות טיפול על סמך התרגיל.
הגרסה המדויקת יותר של הרעיון
המציאות אינה נוצרת כולה מן האמונה שלנו. יש עולם חיצוני, גוף, אנשים אחרים, מקריות ומגבלות שאינם מצייתים למשאלות. אבל המציאות שאנחנו חווים ופועלים בתוכה נוצרת בכל רגע מתוך מפגש בין העולם לבין התחזיות, המשמעות והפעולות שלנו.
זה פחות זוהר מן ההבטחה שאפשר „לזמן” הכול — והרבה יותר שימושי. איננו צריכים לשלוט בחלקיקים. מספיק שנלמד ליצור השערה חדשה, לפעול לפיה בזהירות, לבדוק את התוצאה ולעדכן את עצמנו. כך אמונה נעשית לא תחליף למציאות, אלא כלי להשתתף בה.
לקריאה נוספת
- מדידה קוונטית כיחסי גומלין בין מערכת נצפית לצופה — Nature Communications, 2024
- ציפייה ושחרור דופמין במחלת פרקינסון — Science, 2001
- פלצבו גלוי, כאב והמערכת האופיואידית הטבעית — Pain, 2023
- פלצבו ללא הטעיה בתסמונת המעי הרגיז — PLOS ONE, 2010
- פלצבו גלוי בכאב גב כרוני — Pain, 2016
- פלצבו מול תרופה במדדים סובייקטיביים ואובייקטיביים באסתמה — NEJM, 2011
- רייקי, רייקי מדומה ונוכחות תומכת בזמן כימותרפיה — Oncology Nursing Forum, 2011
- ניסוי אקראי בריפוי מרחוק לתסמונת עייפות כרונית — Psychotherapy and Psychosomatics, 2008
- מחקר STEP על תפילה מרחוק והחלמה מניתוח מעקפים — American Heart Journal, 2006
- מטפורת „התוכנית הגנטית” והתפתחות תלויה־הקשר — BioEssays, 1990
- השפעת תנאי תרבית על פנוטיפ תאי אנדותל — Differentiation, 1991
- צימוד אלקטרו־קונפורמציוני באנזימים — Journal of Electroanalytical Chemistry, 1989
- חיישן מלאכותי המבוסס על מתגי תעלות יונים — Nature, 1997
- העברת אנרגיה אלקטרונית במיקרוטובולים והשפעת חומרי הרדמה — ACS Central Science, 2023
- מודל למצבים קולקטיביים של אור וחומר במבני חלבון עצביים — Frontiers in Physics, 2024
- ייצוב מיקרוטובולים ועיכוב אובדן תגובה בהרדמה בחולדות — eNeuro, 2024
- סקירה המציגה את הטיעון הניסויי בעד מצע קוונטי במיקרוטובולים — Neuroscience of Consciousness, 2025
- מנהור פרוטונים ב־DNA ומחקר בביולוגיה קוונטית — אוניברסיטת סארי
מה אתם חושבים?
כתבו תגובה, שאלה או מחשבה שעלתה בזמן הקריאה. התגובות נבדקות לפני פרסומן באתר.